אנדרנלין – פרק 6

רוח חמה נשבה , עברו דקות ארוכות של שתיקה .
ישבנו על החוף הקטן והלבן , דין לידי כורך זרוע שרירית סביב הכתפיים שלי .
״מה קורה עם סאם ?״ שאלתי את דין מחפשת אחר נושא שישבור את השתיקה הרועמת בנינו .
״את יודעת , סאם זה סאם ״ אמר דין וצחק מעט .
״סאם זה סאם ״ אמרתי אחריו וצחקתי .
״עושים מסיבה בלעדיי ?״ שאל בריאן והתיישב לידנו על החול .
״לא בדיוק״ אמר לו דין וצחק .
׳מה את עושה ?׳ המוח שאל אותי .
׳מה אני עושה ?׳ שאלתי את המוח .
׳תפסיקי להתבטל , תעשי את זה !׳ צעק עלי המוח .
ושוב אני מוצאת את עצמי כמו בכול פעם, מצמידה את קצות אצבעותיי לרקותיי ומעסה אותם בתקווה שאולי זה ישתיק את הקול המציק שבמוחי , ואולי זה יעביר את כאב הראש שנוצר .
״היי דין ?״ שאלתי אותו לפני שאני אתחרט על זה ששאלתי .
״כן ?״ שאל והביט אל תוך עניי .
הדבר היחיד שרץ בראשי זה אם לשאול אותו או לא לשאול .
״אליסון?״ שאל וקטע את קו המחשבה שלי .
״תעשה לי סיבוב על האופנוע״ אמרתי מהר בלי להתחרט .
בריאן הביט בי עם מבט מאוכזב אבל הוא לא אמר דבר , ״אוקיי״ אמר דין וקם מהחול הלבן .
הוא הושיט את ידו ועזר לי לקום מהחול,
והקפנו את הבית אל קדמתו .
אופנוע השטח של דין חנה מקדימה על שביל הגישה , נוצץ באור השמש הקיצית.
הוא עלה על האופנוע כול כך בטבעיות וקצת קנאתי בו .
התיישבתי על מושב העור השחור מאחוריו ואחזתי במותניו .
בריאן בא והתיישב על מדרגות הכניסה עם סגרייה בפה , ממתי הוא התחיל לעשן ? .
״תחזיקי חזק״ אמר דין וחייך .
החזרתי את מבטי מבריאין אל דין , הצמדתי את אחיזתו במותניו .
הוא סיבב את המפתח והמנוע נהם והתעורר לחיים , שאגת המנוע הרעישה ברחוב השקט והדומם .
הרגשתי לאט לאט איך זה חוזר להשתלט עלי , ההרגשה המדהימה הזאת שאני כול כך אוהבת .
הוא לחץ על הגז ועלה על הכביש הישר המוביל אל מחוץ לעיירה הקטנה .
אני מביטה על מד המהירות מעבר לקסדה שעל ראשי , המד עבר את ה- 100 קמ״ש , ודוהר אל עבר ה- 150 קמ״ש .
שיערי החום מתבדר ברוח , והדם הפועם בעורקיי משתולל ומאיים לצאת החוצה .
הלב שלי דופק בעוצמה אדירה , שכול מה שאני שומעת זה את פעימות הלב ואת נהמת המנוע של האופנוע שמתחזקת בעוד המהירות עולה .
אני עוצמת את עניי בחוזקה , תחושה מסחררת ומכהה חושים מציפה אותי .
אני מרגישה את הסחרחורת שעולה בראשי , ותחושה נעימה שמחממת לי את הלב , תחושה שכול כך רציתי להרגיש בזמן האחרון , תחושה שאי אפשר לתאר את ההרגשה שלה , תחושה שמציפה אותי בהמון תחושות שונות במכה אחת והם יוצרים ביחד הרמוניה מושלמת .
כעס , עצב , לחץ , שמחה , התרגשות , בילבול , ועוד הרבה רגשות שונות שיוצרות הרמוניה מושלמת ויוצרות תחושה אחת מדהימה שנקראת – אנדרנלין .
אני פוקחת את עניי , דין צוחק צחוק מדהים ומתגלגל , אני מביטה אל עבר מד המהירות שכבר עקף את ה- 180 קמ״ש.
״תגביר את המהירות ״ אמרתי לו ושמעתי שוב את הצחוק הכובש שלו .
״אין בעיה ילדה , תחזיקי חזק ״ אמר ומד המהירות הגיע ל- 195 קמ״ש .
אני מרגישה את המהירות זורם בעורקיי , מתפרע בדמי , קודח בראשי ונותן לי תחושה עילאית .
הרוח מבדרת את שערי , הידקתי את האחיזה שלי במותניו , השרירים שלו נדרכו עם כול תנועה שעשה .
תחושת רעד מוזרה כזאת טיפסה במעלה גופי , מכפות רגליי ועד קודקודי .
פתחתי את עניי לאט , הנוף המשתקף מטושטש לכתם חום ירוק בשל הנוף הדרומי .
״הספיק לך ?״ שאל אותי דין והחזיר אותי אל המציאות בשנייה .
״כן״ אמרתי לו , למרות שלא הספיק לי , זה לעולם לא יספיק לי , אני תמיד ירצה עוד ועוד ועוד .
המהירות החלה להאט , הוא עשה סיבוב ונסע בחזרה אל העיירה שהספקנו להתרחק ממנה .
המהירות שוב עלתה , אבל לא כמו מקודם פחות , הוא לא עקף את ה- 100 קמ״ש .
במהרה הגענו בחזרה אל הבית .
הוא החנה את האופנוע בשביל הגישה , וירד ממנו .
ירדתי אחריו והסרתי מעל ראשי את הקסדה .
הרגליים שלי רעדו שדרכתי על האדמה , בשיכול רגליים התקדמתי כמו שיכורה, אחרי דין אל עבר בריאן שישב עדיין על מדרגות הכניסה לבית , עם סגרייה בפיו .
נכנסנו שלושתינו אל הבית , הגוף שלי עדיין רעד , ולבי עדיין השתולל בעוצמה .
״אני הולך לישון , אני עייף ״ אמר דין ועלה אל עבר הקומה העליונה , משאיר אותי ואת בריאן לבד במטבח .
התיישבתי על כסא העץ מול שולחן האוכל הקטן , בריאן נשען על השיש , משלב ידיים ומשלב רגליים , מביט בי במבט נוקב שמצליח לחדור אל מתחת לכול המסכות שלי .
מבט שרואה באמת מה קורה לי , מבט שמבין בשנייה מה עובר עלי .
הוא היחיד שמצליח לקרוא אותי , לראות את האני האמיתית , בלי מסכות ובלי העמדות פנים .
הוא מצליח לראות מה שסאם ודין אינם מצליחים לראות .
סאם ודין רואים רק את פני השטח , בעוד שמתחת לפני השטח מתחוללת סערה .
המבט הנוקב שהוא נועץ בי גורם לי להזיע במעט , אני יודעת בדיוק מה יהיו המילים הבאות שלו .
״ אליסון , למה עשית את זה ?״ .