אני,אתה והעולם פרק 13 D:

שלושתינו-אני ,איבל ואיתיי התייצבנו בחדר המנהל . הוא ישב על כיסא גדול ושחור ,ואנחנו עמדנו בצד השני של שולחנו
ומחכים שישים את שיחתו בטלפון ,ויתפנה אלינו .
"כן." הוא אמר לאחר שסיים את שיחתו בטלפון "במה אני יכול לעזור?" שאל המנהל,או בשמו הפרטי-אוליבר סטיף.
אוליבר היה גבר -בשנות ה 40 לחייו ,בעל קרחת נוצצת וכרס שמנמנה .
"היה לנו ריב קטן." השיב לו איתי והשפיל את עיניו .
"הוא שפך עלי פחית קולה. !"איבל השלים את איתי בצעקה
"כן אבל אולי תספר לו למה ?!" תקף איתי
"בנים בנים.." אמר אוליבר ,"אני מבקש להירגע !"
הם השתתקו מיד . אף אחד לא רצה להסתבך בצרות עם אוליבר . במיוחד לא איתי ואיבל
"ומה את קשורה לעניין ?" אוליבר פנה אליי
"אני ?" עניתי כאילו מתעוררת מחלום
"אני לא רואה פה עוד מישהי בחדר." הוא ענה
"אני ..אהה ..לא יודעת ,המורה אמרה לי לרדת גם." עניתי בגמגום
איתי הסתכל עלי ולחש משהו כמו למה את לא מספרת את כל הסיפור !?
"אני מבין." אוליבר מלמל לאחר שתיקה קצרה
"טוב.משחוררים" הוא אמר והקליד משהו במחשב ."קבלו אזהרה ." הוא אמר בקול מאיים "ואתה" -הוא הצביע על איבל
"אתה נשאר איתי." איבל גלג את עיניו והתיישב על אחד מהכיסאות השחורים .
אני ואיתי יצאנו מהחדר ,ויצאנו לחצר . התיישבנו על אחד מהספסלים שעמדו בחוץ
"תודה" אמרתי בלי להסתכל בעיניו
הוא חייך אלי "יום אחד ,את תראי ,שהעקשנות שלי תשתלם לי." הוא אמר וצחק
גלגלתי את עיניי .אין מה להגיד ,האיתי הזה באמת עקשן . יותר מידי עקשן.
"ספרי לי עלייך ." הוא אמר לפתע
"מה ?" שאלתי
"מה ששמעת. אני לא יודע עלייך כלום .."הוא אמר לי והסתכל עליי
היו לא עיניים ירוקות ,אבל לא ירוק רגיל ,ירוק שלא קיים בכלל בהגדרת הצבעים ,הירוק הזה ,הצליח לבלבל אותי .
העינים שלו השתלבו כל כך יפה עם שיערו החום בהיר ,וגופו הרזה והגבוהה ,לא האמנתי בכלל אי פעם ,שמישהו כזה
ישב לידי עכשיו .חשבתי שזה רק חלום ,והנה עוד מעט אני מתעוררת למציאות שלי .
"אין מה לדעת." עניתי מתחמקת .
הוא הסתכל עליי מאוכזב ואמר "אני איתי ,אני בן 16 וחצי ,גרתי עד לא מזמן בצפון ,אבל קרה מה שקרה ,והגורל האכזר
שלי החליט להביא אותי לפה -למרכז .לאיזה עיירה נידחת בסוף העולם ."הוא אמר והמשיך "עזבתי את כל החברים שלי
בשביל לבוא לפה ,ולהיכנס לאיזה בית יתומים מטומטם ,ולהתחיל לשכנע ילדה שאני בכלל לא מכיר אותה ,לספר לי דברים
על עצמה ,והיא כמובן עושה הצגות ,והרי למה שתגיד משהו ?,אולי רק חשבתי שהיא שונה ,אבל בעצם ,מסתבר שאולי
היא כמו כולם .אנוכית ומסתכלת רק על עצמה . אני לא יודע מה משך אותי אליה ,אבל זה היה ונגמר."
הוא אמר את המשפט האחרון בהדגשה ,קם מהספסל ,ונעלם.
אני הייתי כל כך בהלם . הילדה ההיא שהוא דיבר עליה ,זאת הייתה אני ?
אני כל כך הופתעתי ,שאם היה עובר שם זבוב באותו רגע ,הוא היה מצליח להיכנס לי לפה מרוב שהוא היה פעור .
קמתי לכיתה ,בעקבות הצלצול ,והתקדמתי אל עבר מקומי. אבל איתי לא היה שם .
ולא היה לו זכר כאילו היה שם .