אני בטוחה שהוא יחזור

פרק 2:
"תאכלי מהר, אנחנו ממהרים"
"ממהרים לאן?" שאלתי אותו בפה מלא בסלט,
הוא חייך,
"אני צריך לקחת אותך"
"ל…?"
"סוד" אמר ושם את אצבעו על שפתיו.

אחרי שגמרתי לאכול, הוסיף
"עכשיו קומי, אנחנו צריכים למהר", הוא כל הזמן הביט בחלון והסתובב בחדר בעצבנות,
"הכל בסדר?"
"קומי כבר!" אמר בכעס,
"מצטער" לחש והושיט לי יד,
"זה פשוט קשה"
"קשה לי או לך"
"טוב אני אלך לבד"
"מה לבד? לאן לבד?"
הוא כבר יצא מן החדר בריצה ולפתע סבתי נכנסה,
"היי אמה, וואי איזה קור בחוץ!"
"קור כלבים" חייכתי חיוך קלוש לעברה,
"הכל בסדר?"
"כן" אמרתי ולקחתי עוד ביס מהסלט.

הגיע ערב, ישבתי בחדרי והרהרתי,
אד הוא ילד אם אפשר לקרוא לו נער, הוא מוזר, למה הוא בא לפה? למה הוא התעקש?
ישבתי על הכורסא בחדר שלי עם ספר שאני מאוד אוהבת וקראתי אותו כבר מלא פעמים אך תמיד כשאני מדוכדכת אני קוראת בו והוא שוב מעלה חיוך על פניי.

לפתע הופיעה דמות על מיטתי, היא הייתה בדמות של ילדה קטנה, שיער ג'ינג'י, במובן מסוים היא הייתה דומה לי אבל לא בדיוק, היא הושיטה לי מכתב,
"שמי לין, הגעתי לכאן כדי לספר לך משהו, את יכולה לראות רוחות רפאים, אפשר לומר 'צוםה בקבר מקרוב', אני לא מדברת כי הקול שלי חלש מדי לשמיעה אבל לא אני לא אילמת"

"את בטח צוחקת עלי! אין כזה דבר רוחות רפאים!"
"בטח שיש עובדה שאני פה"
לין תפסה בידי ופתאום עמדתי בתוך מערבולת של אויר,
נחתתי על הקרקע בבית הקברות, לין המשיכה לאחוז בידי, נעמדנו שתינו ליד קבר
'לין בקסטר 1970-1984 , סיבת המוות לא ידועה, אך מתברר כרצח'
"עכשיו את מאמינה לי?" אמרה בקול חלוש ביותר,
הנהנתי בראשי בלחץ,
היא החזירה אותי לחדרי בעזרת המערבולת המלחיצה,
"אוקי, אבל מה את רוצה ממני?"
"אני באתי לפה כדי לעזור לך להשיג את מבוקשך"
"מבוקשי?"
"משאלת ליבך"
"על מה את לעזאזל מדברת?"
"אני מדברת על אדמונד בקסטר, רוח הרפאים שבקרה פה אתמול בלילה"
"אדמונד הוא לא רוח"
"בטח שהוא כן! אחרי הכל הוא אח שלי! הוא לא מפסיק לדבר עלייך החופר"
"מה? טוב שאלה קטנה, למה הוא ברח היום בבוקר?"
"כי המוות בא לקחת אותו, רוחות רפאים לא מבקרות בני אדם ובכלל את כדור הארץ, בגלל זה אנשים חושבים שאנחנו לא קיימים, אבל אנחנו קיימים הרבה יותר ממכם, כל בני האדם הטכנולוגיים האלה…"
"היי אל תעליבי אותנו, אחרי הכל אנחנו בחיים"
"שקט" היא אמרה.
"מצטערת" זה בסדר כבר התרגלתי,
"טוב" התיישבתי לידה מנסה לא להשתגע,ניסיתי להתרגל למצב שאני מדברת לרוח, אפשר לומר שהסתגלתי די בסדר..
"למה התכוונת שאמרת 'המוות בא לקחת אותו'?"
"לרוחות אסור להיות על כדור הארץ ללא אישור, אסור לנו לדבר איתכם, אנחנו יכולים רק לצפות בקרובים שאנחנו מתגעגעים אליהם, למשל אמא או אבא, אני למשל גם עוברת על החוקים כי ברחתי לפה כדי להסביר לך את המצב ורק שתדעי שאדמונד לא בא לפה בכוונה, אבל אני בטוחה שהוא יחזור.."