אני והחבר'ה-14 (ארוך במיוחד)

~מקס~
סיימון ודרק השתחררו מבית החולים היום
אני שמח באמת שכן.
אבל כל העניין גרם לי לחשוב. שדרק וסיימון נפצעו לירון ואלכס צעקו ובכו וצרחות את השמות שלהם.
אף אחד לא צרח את השם שלי. אני יודע שאם אלכס לא הייתה כל כך היסטרית היא הייתה באה לעזור אבל בכל זאת. אני לא רוצה להיות האפשרות השנייה. אם סיימון לא בסביבה אני החבר הכי טוב של אלכס בדגש אל האם.
לא פעם ולא פעמיים חשבתי אל מה היה קורה אם אני ואלכס היינו יותר מידידים. אבל זו הייתה רק מחשבה. כי כולם יודעים שהיא וסיימון "מושלמים" ביחד. אני לא מבין את זה. נכון שהם חברים טובים ונכון שסיימון בחור טוב אבל בכנות. הם מתאימים פחות מנמלה ופיל. זאת אומרת אלכס היא הבן אדם הכי אדיר שאני מכיר. היא מצחיקה חברותית ומגניבה לגמרי. לעומת זאת סיימון… די… איך אני אגיד את זה בעדינות… חננה.
ברצינות, אני מושלם בשבילה. איך היא לא רואה את זה?
איך היא לא רואה אותי?

~אלכס~
סיימון ודרק השתחררו מבית החולים היום
אני כמעט מדלגת הביתה. אבל משתדלת לשמור אל ארשת רצינית שאני הולכת ליד סיימון.
הוא בסדר! זאת אומרת יש לו אף שבור. אבל הוא בסדר! הרופא אמר שתוך מקסימום שבועיים העצם תתאחה!
אבל אני לא מצליחה לעצור את פרץ המחשבות שהוא בא.
באותו יום. הייתי היסטרית, צרחתי ובכיתי (מה שמאוד אבל מאוד נדיר אצלי) אבל לא צרחתי "דרק!" או "תפסיקו!" או אפילו "שמישהו יעזור להם" צרחתי סיימון. וזה גורם לי לחשוב
של מי היו העיניים שציירתי באותו יום?

~לירון~
דרק וסיימון השתחררו מבית החולים היום
אבל אני עדיין לא רגועה. לא נראה לי שדרק עדיין חזר לתפקוד מלא, הוא עדיין ממלמל שטויות מדי פעם שאנחנו הולכים. אני מקווה שהוא יהיה בסדר בקרוב…אני צריכה לדבר איתו. דחוף.
העיניים הכחולות שלו מביטות בי בחיוך. ואני מחייכת חזרה. ואז אני שמה לב למשהו
"איפה מקס?" אני שועלת את אלכס שנראית כאילו היא התעוררה מחלום
"אהה מה?…" היא קוראת בהפתעה "כלום" אני אומרת. כי מקס בדיוק הציץ מעבר לפינה. "למה הוא הולך כל כך מאחור?" אני שועלת את עצמי. וניגשת אליו, ידיו בתוך הכיסים ראשו מושפל, הוא נראה שקוע במחשבות "מקס.. תגיד הכל בסדר?" אני שועלת בחשש. הוא מרים את ראשו ועיניו נוצצות. הוא יכול להיות שהוא מנסה לא לבכות? "כן הכל בסדר! לא שזה עניינך בכלל יא קרצייה!!!" הוא צועק אלי
וכולם שומעים. אלכס ניגשת אליו, ואחריה סיימון שמוביל את דרק המבולבל "היא רק שעלה אם הכל בסדר את לא צריך להיות מרושע!" אני יכולה לראות איך המגננות שלו עולות. אם היה לי סיכויי לעזור לו הוא עבר. הדמעות בעיניו הופכות לזעם "אלכס תחזרי לעניינים שלך! רמז הם לא פה!!!" הוא צועק
ומתחיל ביניהם ריב שכולל מילים שאף אחד מהם לא אמור לדעת. אני מובילה את דרק וסיימון הרחק מהריב. אני נוראית בלעצור ריבים. אני מניחה שדרק עושה את זה בדרך כלל אבל הוא לא במצב לשום דבר שדורש היגיון כה שאנחנו יושבים על ספסל ומרגישים לא נעים.
דרק נראה כאילו פתאום הוא שם לב מה קורה ראשו מזדקף לעבר מקס ואלכס והוא קם. אני לא מאיזה לעצור אותו, רק למקרה שאכן יצליח לעצור אותם.
אני לא רואה מה הוא אומר אבל אלכס שותקת ומקס נראה לא מרוצה אבל עדיין לא מוציא מילה מהפה
אלכס מהנהנת ונראית מבוישת
לדרק יש את היכולת הזאת. לגרום לאנשים להיות יותר הגיוניים, זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בו
אמרתי אוהבת? מחבבת. זאת אומרת אחד הדברים שאני הכי מחבבת בו. אני לא אוהבת שום דבר בדרק הוא רק ידיד. או שאולי הוא היה רוצה להיות יותר מזה
אולי אני רוצה שהוא יהיה יותר מזה?

~סיימון~
אנחנו מגיעים לבית של אלכס. שם אנחנו תמיד מבלים. נכון הבית שלה לא גדול כל כך. אבל יש לה ספות נוחות וגדולות, מערכת סטריאו מצוינת. ולא צרך לדאוג שנפריע להורים שלה…
ברגע שאנחנו נכנסים בדלת אני מושך את מקס לחצר במקום שבו נוכל לדבר בפרטיות.
"תגיד הכל בסדר?" אני שועל בדאגה "מה יש לכם היום?! הכל בסדר? הכל בסדר? אני בסדר גמור אז תעזבו אותי כבר!!!" הוא צועק "אנחנו רק מנסים לעזור לך. כל אחד יכול לראות שמשהו מטריד אותך"
הוא מגלגל עניים "גם אתה וגם לירון ה$#^%$ תעזבו אותי בשקט כבר!!!" הוא צורח בכזה כוח שאני חושב שבקנדה יכלו לשמוע אותו
"מה קרה לך? המקס שאני מכיר בחיים לא היה צורח ככה אל מישהו שמנסה לעזור לו"
"אז אולי אתה לא מכיר את המקס הנכון" הוא אומר בקרירות. אני מרים את הראש ומביט בו ישר בעיניים "אז שהמקס שאני מכיר יחזור הוא יהיה מוזמן לדבר איתי" אני אומר ונכנס פנימה ומתיישב אל הספה ליד אלכס "מה קרה?" היא שועלת "ריב אם מקס" דרק עונה במקומה "נראה שלכולנו יש כאלה"
עצוב כמה הוא צודק. מקס ננס וטורק את הדלת מאחוריו. "טוב מה נעשה?" שועל דרק. מנסה להפר את הדממה. "לא יודעת נראה לי את מה שאנחנו עושים בדרך כלל" לירון נראית סקרנית "מה אתם עושים בדרך כלל?" אלכס מחייכת את החיוך הערמומי שלה לעבר דרק מה שאומר שאנחנו הולכים למתוח את לירון "את יודעת דברים רגילים. יוצאים לרחוב יושבים איפה שהוא ושותים. אולי גונבים איזה כמה מאות דולרים" היא אומרת כאילו זה דבר נורמלי לגמרי "מה?! אתם גונבים כסף?!" היא שועלת המומה אבל לא נראה שאלכס הולכת להסתפק בזה "כן ברור. ככה זה אם כל הילדים בבית ספר שלנו. לא ידעת?"
העיניים שלה נפערות לגודל של צלחת "מה אבל זה לא מוסרי ולא חוקי! יעצרו אותכם!!!" אלכס מושכת בכתפיה. "לא נורא נשחד מישהו בכסף הגנוב" לירון נראית כאילו היא הולכת לקפוץ מהחלון ולברוח לתחנת המשטרה הקרובה. אלכס מתכוונת להמשיך אבל דרק מסן בראשו לשלילה "אתם באמת משחדים שוטרים?" היא שואלת בקול רועד "לא." לירון נראית כל כך מבולבלת מה שהופך את העניין לאפילו יותר מצחיק. למרות שדרק מנסה להתאפק גם הוא מחניק צחקוק מדי פעם. למראה של לירון שמנסה להישאר רצינית שובר אותו והוא מצטרף לצחוק הפרוע שלי ושל אלכס
אחרי שאנחנו נרגעים אלכס מתיישבת אל הספה "טוב אבל ברצינות מה נעשה" שועלת לירון
"יש לי כמה רעיונות" אומרת אלכס בחיוך זדוני
וכך התחיל אחד הלילות הכי כפיים בחיי. צחקנו,דיברנו,רקדנו,חייכנו, ולבסוף החלטנו לשחק אמת או חובה אלכס סובבה את הבקבוק והוא הצביע אל מקס. שאני חייב להודות שנראה מאוד מעורער ולא נהנה הרבה במשך הלילה. "אז מקס אמת או חובה?" הרבה דברים רעים אפשר להגיד אל מקס אבל פחדן הוא לא "חובה" אלכס חשבה ואז חיכה חיוך מרושע "חובה אליך לספר לנו אל הרגע הכי מביך בחייך." היא אומרת. מקס חושב לרגע ואז אומר "הרגע שבו פרשתי מהמשחק הזה" ומתיישב על הספה בפרצוף חמוץ. אלכס מגלגלת עניים "נו טוב אני אסובב עוד הפעם" הבקבוק מצביע אל לירון "אמת או חובה?" לירון נותנת מבט אחד בדרק ואומרת חובה "אם ככה… חובה אלייך לנשק אל הלחי את הבחור הכי חתיך כאן. וזה כולל את כולם!" לירון נראית כאילו היא מקללת את היום שהיא נולדה בו
היא הביטה בדרק ונשקה לו נשיקה קצרה אל הלחי "איך ידעתי!" אלכס קוראת בניצחון "לפחות יש לך מה להגיד בפעם הבאה שישאלו אותך מה הרגע הכי מביך בחייך" היא מוסיפה
וככה המשחק ממשיך. עד שדרק מסובב את הבקבוק שיוצא אל אלכס "אז אלכס. אמת או חובה?"
"אמת" היא אומרת בלי לחשוב פעמיים "אמת שאת מסתירה מאיתנו משהו?" היא מביטה מסביב אלכס לוקחת את הקטע הזה מאוד ברצינות. היא לא תשקר "אמת שיצאתי מהמשחק הזה"
דרק מגלגל עניים "טוב אז אני מניח שכאן נגמר המשחק הזה." הוא הכריז באכזבה "אני מסכימה" אמרה לירון וגררה אותו החוצה אלכס כבר עלתה במדרגות לעבר הגג אני עליתי אחריה
"אלכס חכי לי רגע" אמרתי היא נשענה אל המעקה. "אלכס מה את מסתירה. אני צריך לדעת זה חשו…"
היא עוצרת את דברי בנשיקה ארוכה ומתנתקת ממני דמעות מציפות את ענייה והיא רצה במורד המדרגות. משאירה אותי להתמודד אם השאלה
מה זה אומר?

~דרק~
לירון גוררת אותי החוצה "אנחנו צריכים לדבר." היא אומרת. אנחנו בהחלט צריכים לדבר אל הנשיקה הזאת. "תראה אני… זה היה מטופש מצידי. זה פשוט כל מה שאני רוצה לעשות זה…"
"לנשק אותי?" אני שואל משוכנע במאה אחוז שזבה מה שהיא עומדת להגיד "ואם אני אנשק אותך… את תסכימי?" היא מרימה את ראשה ומביטה בי בעניים "אני אסכים" אני מקרב אתה אלי בתשוקה שלא ידעתי שקיימת בי והיא מתקרבת חזרה השפתיים שלנו נוגעות. והו כמה שהמגע הזה מספק. אני מחבק אותה בתנועה עדינה כמו שרציתי לעשות מהרגע שראיתי אותה. וידיה עוברות בשערי
לבסוף היא מתרחקת ממני ידיה עדיין מונחות אל כתפי. ידי עדין מחזיקות במותניה במגע חלוש.
"מה זה אומר?" אני שואל "מה שתרצה שזה יומר" היא מחייכת ונכנסת פנימה
מה אני רוצה שזה יומר?