אני והחבר'ה-5

Moon Llight 06/10/2013 567 צפיות אין תגובות

~לירון~
זה נחמד, אני חושבת לעצמי,כולם כאן ממש נחמדים ,הם הזמינו אותי לשבת לידם בארוחת צהריים
יותר נכון דרק הזמין ואף אחד לא התנגד,אבל לפי מה שהבנתי ביינתיים גם זה השיג,
אף פעם לא הייתה לי חבורה כאזת,תמיד הסתובבתי אם חברה אחת או שתיים, וכאן הם ארבעה,
נראה לי שאלכס כבר לא כל כך עצבנית,וסיימון ממש מחבב אותי,ובקשר למקס…
טוב כנראה שלוקח לו זמן להיפתח
אני והחבר'ה-פרק 5 חלק שתיים
~לירון~
ניגשת אלינו ילדה בלונדינית ומחייכת
"היי,אני זואי אכפת לכם שאני אשב כאן?" אלכס מסתכלת אליה כיאילו היא בודקת אם היא מספיק קשוחה כדי לשבת איתנו, וסיימון היחיד שעונה, "בטח בואי תשבי."הוא אומר ומציג את כולם כולל אותי,
זואי ממשיכה לחייך,"אתה יודע כולם כאן כל כך נחמדים" היא אומרת בקול מתוק להחליא,לא נראה שמשהו מתרשם במיוחד,חוץ מסיימון שנראה מוקסם."אני יודע נכון, יש כאן כמה אנשים ממש מדהימים. אבל לחלק מהם לוקח זמן להיפתח" הוא אומר ומצביע אם הראש בכיוון אלכס שמנערת את מקס וצועקת עליו לקום כבר
אני מחייכת אליה חיוך ידידותי, ופונה לדבר אם דרק

~סיימון~
וואו.זה מה שאני חושב בדרך לשיעור חשבון,זואי כל כך נחמדה.זה כאילו שאנחנו נשמות תאומות.היא כל כך דומה לי. אף אחד מהחבורה לא לומד איתי בשיעורי ליבה.כי אני בכיתת מחוננים אם עוד שלושה ילדים
בדרך לשיעור אני רואה את דרק.הוא עומד לבד.זה יהיה זמן מצויין לדבר איתו אל שלשום.
ברגע שהוא רואה אותי מתקרב הוא מתחיל ללכת,אני משיג אותו בקלות. "דרק אני חייב לדבר איתך"
הוא נראה קצת לחוץ, "תראה סיימון, אני חייב לרוץ לשיעור מדעים" הוא משקר, "שנינו יודעים שאין לך שיעור עכשיו" הוא בולע רוק, "בסדר.בוא נלך" דרק מוביל אותי דרך מבוך של מסדרונות בלי שום מושג לאן הוא הולך,
הבית ספר שלנו ענק.אנחנו מגיעים למסדרון ריק, ודרק כנראה מבין שאין סיכויי להיפטר ממני, אז הוא עוצר
"טוב. מה אתה רוצה?" הוא אומר ביאוש, "אני רוצה לדעת את האמת אל מה שקרה שלשום"
המבט שלו ניהיה מוזר מן עצב מנותק שכזה "תעשה לכולם טובה ותעזוב את זה טוב?" הוא מבקש ממני. אבל מגיע למקס לדעת את האמת "אני לא מתכוון ללכת עד שתספר לי מה קרה" השפה שלו רועדת
"סיימון.כחבר שלך, אני ממתחנן תעזוב את זה" הוא כמעט בוכה, אני מניח יד אל הכתף שלו "תספר לי את האמת" הוא מפנה אלי את הגב ואמי כמעט בטוח שהוא מנגב את העייניים שלו "תישבע שאתה לא מספר לאף אחד" אני מודה שבשלב הזה לא רק השעיפה לצדק מניעה אותי "תלויי במה שתגיד"אני לא יכול להבתיח שאני לא ספר לאף אחד "תישבע!!!" הוא צועק אליי, אני לא יכול יותר אני מת מסקרנות "בסדר אני נשבע"
דרק מסתובב ומביט לי בעניים בעוצמה כזאת כאילו מה שהוא אומר לי הולך לקבוע אם הוא יחיה או ימות
"האמת היא…


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך