אסון גדול במשפחת מורגן , פרק 1

השעה הייתה שבע בערב בידיוק . הלכתי למכולת לפני שתסגר , מיהרתי .
המוכר היה שמנמן , גובהוו בינוני , עיניו החומות העייפות התרוצצו, בקושי היה לו שיער , השיער שנשאר לו הסתיר בקושי את הקרחת המבריקה שלו , בכל אופן , מיהרתי למסיבת בנות אצל ג'ודי , בידיוק כמו פעם. 'איפה יש כאן עוגות לעזזל ?!' מלמלתי, גבר צעיר ניכנס למכולת , הוא התחיל לריב עם המוכר, לא היה לי זמן לשמוע את הריב שלהם , מצאתי עוגת בית בטעם דבש, שילמתי ויצאתי במהירות מהמכולת.
תפסתי את האוטובוס הראשון שהיה , וחיכיתי בקוצר רוח לצאת ממנו כבר, העדפתי לקנות יין , אבל לא היה לי זמן , ובמכולת הזאת בקושי היה משהו . אישה בהריון , כמה זקנות ממורמרות ונער ישבו באוטובוס,
חוץ מהתלונות הבלתי פוסקות שלהם , לא היה נשמע דבר .
הבטתי בשעוני והנחתי אנחה , השעה שבע ועשרה , אני יספיק.
האוטובוס עצר וירדתי ממנו , הלכתי יחסית לאט , גם ככה היו לי עוד 5 דקות הליכה , והייתי מגיעה לפני הזמן . מזג האוויר היה נעים , לא העלתי בדעתי שאצטרך להביא מטרייה, מי היה חושב להביא ?!
גשם החל לרדת , הוא הרטיב את השמלה הכחולה שלי , התחלתי לרוץ , העקבים לא ממש תמכו בהחלטתי. השיער שלקח לי כל כך הרבה זמן להחליק נרטב ונהרס, התלתלים קיפצצו להם בשמחה , למזלי הספקתי להגיע לבית של ג'ודי , היא פתחה לי בשמחה רבה, נתנה לי נשיקת שלום , ופקדה עליי להתיישב בספה . היא הביאה לי מגבת , ובגדים להחלפה , ייבשתי את עצמי , ושתיתי תה , ג'ודי אמרה שהבנות יאחרו טיפה , 'ביש מזל ?! יכולתי לא למהר כל כך ' אמרתי לעצמי .
"כמה זמן לא התראינו " היא אמרה , הנהנתי , " איך בעבודה ?" שאלתי אותה , " לא סיפרתי לך ? קידמו אותי , עכשיו אני סגנית המנהלת , אבל יש כל כך הרבה דברים לבצע .. " "אני שמחה בשבילך !! זה מגיע לך את השקעת " " ומה איתך ?" היא שאלה וחיוך קטן בצבץ בפנייה.
"העבודה מעייפת אותי מאוד , לא חשבתי שיהיה כל כך קשה לעבוד במחלקה פסיכיאטרית "
" אז את עדיין עובדת שמה " " כן " "אין לי מושג איך את סובלת את המטופלים .. " "גם לי אין " התלוצצתי. " אז יש לך מישהו ? " שאלתי אותה , מחכה לתשובה , היא חייכה וצחקה קצת ואז אמרה " אותו אחד .. מהתיכון " " אדי ?! " "כן .. הוא הציע לי נישואים לפני חודש וחצי" " יואוו והסכמת נכון ?!" " כן !! וכמובן שאת תבואי " " בטח בלעדיי את לא תסתדרי " קרצתי לה .
נשמעה דפיקה בדלת , ג'ודי מיהרה לפתוח אותה.
לפני שאני ימשיך כרגע נזכרתי , ששכחתי לתאר את ג'ודי , היא בעלת גוף מושלם , תמיד החמיאו לה עליו, היא רזה , עם נתונים מרשימים , עורה לבנבן , פנייה חלקות כלכך שמזכירות לי בובת חרסינה ,
עינייה ירוקות , עמוקות כלכך שכשמסתכלים עליהין , אפשר לטבוע בהם .
שיערה ארוך , וחלק , אוח השיער שלה , תמיד קינאתי בה בגללו , הוא יותר חלק מכל החלקה שאפשר לעשות , הוא מלא , יפה , ותמיד מסתדר בצורה יפה .
היא לבשה גופיה ירוקה , ומעלייה חולצה אפורה ארוכה נופלת , שכתף אחת חשופה בה, ומכנסי טרנינג חומות , ונעלי בית ירוקות , היא אספה את שיער לקוקו גובהה, והוציא חלקים ממנו שהיו הפוני שלה .
אנחנו חברות טובות מאז התיכון , היא הייתה אחת הבנות המקובלות בתיכון , מעודדת , לומדת טוב , עם הילד הכי חתיך . אני תמיד הייתי החברה הבינונית שלה , אבל האהובה .
לעניינינו, לבית נכנסו רג' , דליה , רוז , ובקי .
את רג' לא סבלתי מכיתה א' , לא הסתדרנו כל כך , אם השנים למדתי "לאהוב" אותה , בפנים תמיד חשתי גועל כלפייה, כשעלינו לחטיבה , היא השתנתה טיפה, נהיינו חברות , רבנו הרבה , ואני כמעט בטוחה שהיא שנאה אותי מהרגע הראשון שהכירה אותי . שיערה הג'ינג'י אף פעם לא היה מסורק היטב , הוא תמיד היה מבולגן ופרוע , העיניים החומות שלה תמיד היו ניראות בוחנות , ושונאות , השפתיים שלה תמיד היו מרוחות בהמון אבל המון ליפסטיק , שתמיד כשהסתכלתי עלייה חשתי צורך להקיא. היא לבשה תמיד בגדים כלכך גבריים , לפעמים חשתי בחברתה כיאילו אני בחברת גבר מסריח , שרק תוקע גרפסים כל היום , היא אפילו הייתה גרועה יותר .
כשהיא נכנסה לבית , ישר ראיתי את המבט השונא שלה שהכרתי , להפתעתי היא לבשה חצאית , שחורה וחולצה מכופתרת לבנה , והשיער שלה היה מסורק , פעם ראשונה .
היא ישר חיבקה אותי וכמעט מחצה אותי , זה או שהיא התגעגעה עליי , או שהיא סתם ניסתה לעשות לי כואב – אני ילך על האפשרות השנייה .
דליה , הייתה בעלת רסטות חומות, עגיל באף , היא חזרה לא מזמן מהטיול שלה מהודו , היא תמיד הייתה "שומרת שלום " מההיפים האלה .. היא חברה טובה מאוד , ומוזרה , בחיים לא פגשתי מישהי כלכך עליזה , ששום דבר לא מזיז לה , שאוהבת *כל* דבר בעולם , היא ניסתה לשכנע אותי להפוך לצמחונית , אבל אני על הסטייק שלי לא מתכוונת לוותר. היא לבשה חולצה כתומה , ומכנס משוחרר בעל צורות מצויירות עליו , ונעלי בובה חומות שישר הורידה .
רוז , הייתה ה"חנונית" היא תמיד סחבה ספרים לכל מקום , את המשקפיים שלה, היא הייתה בעלת שיער שחור , תמיד אסוף בעיקר לצמות , בזכות הידע שלה בבית הספר, כיום היא סיימה תואר שלישי במשהו שקשור למדעים אני לא ממש זוכרת מה , אני מקנאת בה היא מרוויחה הרבה כסף ..
היא לבשה , חולצה שחורה אלגנטית , ומכנסיים צמודים , ונעלי עקב שחורות שהגביהו אותה.
ובקי הייתה בעלת שיער בלונדיני (פעם) , היא צבעה לסגול כהה , היא עובדת באולם אירועים , היא רוקדת , שרה , הקול שלה ממש אלוהי , היא הוציאה רק שיר אחד ..
היא לבשה שמלה לבנה קצרה עם חגורה עלייה , ונעליי עקב חומות .
" טוב בנות אני ממש שמחה שכולכם כאן " אמרה ג'ודי .
התחלנו לדבר, לאכול , לשמוע מוזיקה , לצחוק , לרקוד ולעשות שטויות.. כל אחת סיפרה חוויות ,
לי בקושי היה מה לספר .. חוץ מסיפורים על פסיכים .
בחיים לא הרגשתי שהעבודה שלי מתאימה לי ..
בסוף הערב , לבשתי את השמלה הכחולה שלי שכבר התייבשה, ויצאתי לדרכי ..

בוקר :
התעוררתי מצלצול הטלפון שלי , ממספר לא מזוהה " שלום , אני מדברת עם שרלין מורגן? " "כן , מי זה ?" " אני צריכה להפגש איתך .. זה חשוב " " עם מי אני מדברת ? " " תבואי לרחוב השלום 34 , כניסה ב' דירה 7 בשעה 3 בידיוק" השיחה נותקה.
'למה לי לבוא ?! ועוד לאישה שאני לא יודעת מי היא ?! ' אמרתי לעצמי .
משהו לא היה ניראה לי בסיפור הזה , הקול שנשמע היה של אישה זקנה , למה שאישה זקנה תטריד אותי ? אמרתי לעצמי והחלטתי לקחת את הסיכון .
היום היה היום החופשי שלי בעבודה גם ככה, ולנוח לא הצלחתי .
אחרי שעות של בזבוז בצפייה מול הטלוויזיה , התלבשתי , ויצאתי לפגוש את האישה הזאת , משהו גרם לי לבוא לשם , פחדתי , אבל מה כבר אישה זקנה יכולה לעשות לי ?
הגעתי לרחוב השומם הזה , הבניין היה ניראה ישן , אבל לא יותר מידי – הוא ניראה יציב .
הגעתי , לקומה ה3 , לא הייתה שם מעלית .
דפקתי בדלת , ואף אחד לא ענה , צלצלתי ושוב לא ענו .. בידיוק כשעמדתי ללכת פתחה לי אישה זקנה . " שרלין !" "כן .. " "חשבתי שכבר לא תבואי , תכנסי " " איך קוראים לך ? ואיך את מכירה אותי בידיוק ? " שאלתי .
"אני יסביר לך הכל , תכנסי ושבי " היססתי לרגע, כל העניין הזה מטורף , למה בכלל באתי ?! .
הזקנה החלה לספר לי הרבה דברים , בקושי הצלחתי לעכל אותם.
מסתבר שהיא הכירה את אמא שלי , אבא שלי נרצח כשנולדתי , ואמא שלי מסרה אותי לאימוץ , ונעלמה , אף אחד לא ידע איפה היא , וקרובים אין לי .
המשפחה שלי , בחיים לא יצרה איתי קשר.
לפי מה שהאישה הזקנה , שטענה ששמה מרלין , היא אמרה שהיו במשפחה שלי הרבה סיכסוכים , והרבה מבני המשפחה נרצחו .
היא הכירה גם את סבתא שלי , הם היו חברות טובות , סבתא שלי מתה מסרטן , לא הכרתי אותה .
מסתבר , שסבתא שלי הייתה מאוד עשירה , ושלאמא שלי הייתה אחות , בלה ,[השם משפחה לא ידוע. היא סיפרה לי , שאמא שלי נתנה לדודה שלי את הירושה , הירושה שלי .
אף אחד לא ממש ידע מה יש בירושה הזאת , רק דודה שלי ידעה .
בלה חייה בישראל כמה שנים , ואז יום אחד בבהלה , היא ברחה מהארץ , וגם לא ידוע לאן .
משהו בסיפור הזה עיצבן אותי.
שאלתי את הזקנה איך היא מצאה אותי, והיא אמרה לי שלקחו לה שנים של חיפושים אחריי , היא סיפרה לי כל מיני דברים אחרים , פחות חשובים , על הילדות של אמא שלי ואחותה , הדבר היחיד שהבנתי שהייתה בינהם יריבות , בעיקר בגלל שאמא שלי התחתנה עם הגבר של אחותה .
אחרי הרצח של אבי , כמה שבועות לאחר מכן נמסרתי לאימוץ , אני לא יתפלא אם היא עשתה את זה..
הדבר הכי מוזר למה לה לתת לדודה שלי את הירושה שלי ? ..
מרלין סיפרה לי גם שלפי אימי , הירושה אמורה להיות שלי כשאני יהיה בת 25 , ואני הגעתי לגיל הזה .
סבתא שלי ירשה לי שרשרת , ירושה מוזרה .. לדעתי , אם היא הייתה עשירה למה לה לתת לי שרשרת ? סתם שרשרת פנינים עם לב.
מרלין הביאה לי את השרשרת , לבשתי אותה..
יצאתי מהבניין , אם הרבה מחשבות , יש לי ירושה , אבל איפה היא ?.
נזכרתי בדברייה של מרלין , אני הייתי אמורה לקבל את אחת מהדירות של סבתא שלי , היא ידעה רק על מיקום של אחת מהם שהיא נמצאת בראשל"צ , היא נתנה לי את הכתובת , היא אמרה שאישה שמתגוררת שמה, התכוונה למכור אותה , ושכדי לי לקנות אותה, נפלא אני צריכה לקנות את הירושה שלי ?! .
התקשרתי למספר הטלפון של האישה ההיא , היא אמרה שאני יכולה לבוא בשש לראות את הדירה , כי לפני זה יש לה אורחים.
התקשרתי לג'ודי , היא לא ענתה לי .. השתעממתי בבית קפה , קראתי עיתון .. והזמנתי קרואסון .
החלטתי לנסוע מוקדם יותר, לטייל באיזור .
כשהגעתי עוד היה מוקדם , אז החלטתי לטייל בגינה שהייתה ליד הבית הזה , זה היה בית קרקע , שהייתי בטוחה שבקרוב יתפורר, לפי דברייה של מרלין , זה היה בית מפואר פעם , ובחול היה לה עוד בית , ואחד מהם היה אמור להיות שייך לי .
השעה הייתה חמש וחמישים , לא יקרה כלום אם אני יקדים קצת , אמרתי לעצמי .
דפקתי בדלת , ולא נשמע קול , אף אחד לא פתח לי אותה .. הדלת הייתה פתוחה קלות , הייתי בטוחה שהאישה המתגוררת ההיא פתחה את הדלת כדי שאוכל להכנס , בזמן שבטח עושה משהו , או לחלופין שכחה לנעול אותה , נכנסתי פנימה.. הבטן שלי התחילה להתהפך , כשראיתי מימולי גופה , לא של בחורה, של גבר שהיה ניראה בן 30 .
הלב שלי פעם במהירות, הרגשתי לחץ בחזה .. המשכתי ללכת בבית הזה , ולעזזל , גופה של נערה וגופה של איש היו על הריצפה . 'הספיק לי' אמרתי , ומיד התקשרתי לאמבולנס ובדרך הזמנתי משטרה . לא הייתי מסוגלת להשאר בתוך הדירה הזאת , יצאתי במהירות וישבתי במדרגות , רעדתי , השוטרים הגיעו לפני האמבולנס , שזה ממש לא היה טוב .. כי אם האמבולנס היה מגיע לפני הם היו יכולים להציל מישהו , האמבולנס מסתבר שהוא דרס מישהו בדרך .
"מה עשית כאן ? " שאל אותי שוטר שהיה ניראה טוב , " אני רציתי לקנות את הדירה .. "
"מי היה המוכר? " " אישה , אני בטוחה בזה " "מה השם שלה ? " "אני לא ממש זוכרת .. אני יבדוק" פתחתי את התיק שלי והוצאתי משם את הנייר שהיו רשומים לי הפרטים , "לורה במוביץ' " "לאיזה שעה קבעתם ?" "קבענו בשעה שש" "עכשיו שש ועשרה , מתי הגעת לכאן? " "הגעתי מוקדם יותר, בערך בשש וחמישים , לא פתחו לי את הדלת , אבל נכנסתי כי היא הייתה פתוחה, ראיתי את הגופה הראשונה , והמשכתי לבדוק מה אם שאר הבית , ואז התקשרתי לאמבולנס ולכם " " בסדר , אבל למה לך לבוא מוקדם יותר ?" "כי לא חשבתי שזה כזה נורא עם אני יקדים " " מתי בידיוק דיברת עם האישה הזאת ? " " בערך בארבע וחצי " " מאיפה קיבלת את הפרטים ? " " מאישה אחת , שידעה שחיפשתי דירה " שיקרתי .
" בסדר, את משוחררת , אבל אנחנו עוד נתקשר עלייך " "בסדר" אמרתי ורק רציתי לברוח משם.
הלכתי הבייתה עם הרגשה מוזרה , שאני לא לבד. יש מישהו שצופה בי .
ההרגשה הזאת גרמה לי להרגיש לא טוב .
עליתי על האוטובוס , ונסעתי חזרה .
כשהגעתי , עדיין התחושה הזאת השתוררה סביבי , לא הצלחתי להרגע .
החלטתי להתקשר ליון , הוא חבר שלי , הוא עדיין לא עבר לגור איתי .. שיכנעתי אותו לבוא לישון אצלי , פחדתי מאוד . עליתי הבייתה, והייתה לי תחושה שמישהו רק רוצה שאני "יראה לו " איפה אני מתגוררת. דפקתי לשכנה שלי , זה לא רעיון טוב אולי , כי ככה הוא יחשוב שאני גרה שם , אבל הבטחתי לה שאני ישאר אצלה עד שחבר שלי יבוא .. לא סיפרתי לה דבר , פשוט הרבה פעמים אנחנו באנואחת לשנייה הבייתה ,אז לה זה היה ניראה כמו ביקור תמים לחלוטין .
יון התקשר עליי, נפרדתי מהשכנה, הצלחתי להרגע קצת , חיבקתי אותו , ועלינו עליי .
התחושה עזבה אותי, בטח כי לא חשבתי על זה כבר, סיפרתי לו את האירוע שקרה , על מרלין , על הכל .. הוא אמר שזה לא היה רעיון טוב ללכת לשם לבד , ג'ודי התקשרה עליי , סיפרתי לה את אשר קרה, היא הופתעה , ושאלה אם אני רוצה שתבוא , אמרתי לה שיון בא עליי כבר, והיא טיפה התאכזבה , אבל אמרתי לה שאנחנו מזמינים אותה ואת אדי לארוחת ערב ביום למחרת , בשעה שש וחצי .
אחרי שאני ויון הלכנו לישון , נשמע רעש חזק מאוד , שהעיר אותי , הרגשתי חרדה גדולה , יון רצה ללכת לבדוק מה מקור הרעש , אבל אני פחדתי לחייו .
הלכתי איתו , בעודי מחזיקה מקל מטאטא ששכחתי בחדר השינה כשניקיתי .
הדלקנו את האור .. ומסתבר שזה היה בסה"כ החתול שלי נורטון.
"חתול טיפש" אמרתי , שמתי את המטאטא במקומו , הוא הבהיל אותי כלכך , אבל למה לנורטון לעשות כזה רעש באמצע הלילה ? , "הוא סתם הפיל את הארון .. נסדר אותו מחר" "יון .. אבל למה לנורטון לעשות כזה רעש באמצע הלילה ? הוא היה חייב להיות מבוהל " " אז הוא לא ראה .. " לפני שהוא סיים את המשפט גערתי בו "חתולים רואים מעולה בחושך יון . "אולי היה לו חלום רע? " הוא ניסה להרגיע אותי, ואת האמת לא עבד לו . הוא בדק בכל הבית ולא היה אף אחד , אבל עדיין לא אהבתי את כל זה .
לבסוף חזרנו לישון , ונאלצנו לקחת את נורטון איתנו .

בוקר :
התעוררתי , התארגנתי מהר לעבודה , יון התעקש להסיע אותי , נתתי לו נשיקה ויצאתי מהרכב ..
לא היה לי כוח לשמוע סיפורי פסיכים על הבוקר .. אבל מה לעשות ?!
העיקר שהמשכורת טובה והתנאים טובים .. ולא כזה רע לעבוד שם.
בכל היום הזה הספקתי לשמוע מיליוני פסיכים צורחים שהם לא משוגעים , ומלא שסיפרו לי שמישהו רודף אחריהם , או שמישהו עומד לרצוח אותם .
בסוף היום , הייתי מותשת , הרצון היחיד שהיה לי , הוא היה להגיע הבייתה ולישון .
'אווישיט הארוחה היום , אני חייבת להכין אוכל' אמרתי לעצמי .
מיהרתי הבייתה, כמעט שכחתי מכל עניין הרצח הזה , הגעתי במהירות הבייתה, והתחלתי לבשל .
יון הגיע הבייתה,ועזר לי לערוך את השולחן .
הריחות היו מסחררים , עוף עם אורז , סלטים , מרק, שניצל , תפוח"א ועוד המון מאכלים שוניםהיו על השולחן . ג'ודי ואדי הגיעו , הם שמחו מאוד שהזמנו אותם , ג'ודי שמחה שלא תבשל הערב, הם הביאו יין אדום , ואני קניתי בדרך הבייתה שמפניה .
התחלנו לאכול ולשתות , לדבר לצחוק, ולשכוח שיש למחרת עבודה ..
לפתע נשמע צלצול בדלת .. "משטרה תפתחו "
פתחתי את הדלת בבהלה , השוטר החמוד כבר לא היה כלכך חמוד , הפנים שלו היו זועפות מאוד , וצמאות למידע עסיסי שרק יפיל אותי .
" שרלין מורגן , אני צריך שתעני לי על כמה שאלות " רק בגלל נימוס הזמנתי אותו ואת חבריו השוטרים להצטרף לארוחה..
"מה עשית שלשום בערב? " " אני הייתי אצל חברה שלי , אם כמה חברות ילדות " "יש מישהו שיכול להוכיח את זה ?!" הוא הגביר את טון הדיבור שלו , ג'ודי מיד אמרה "אני .. היא הייתה אצלי . " "מי היו שאר החברות ? " הבאתי לו את שמותיהים ואת שמות המשפחה שלהם , הוא שאל עד איזה שעה הייתי שם ועוד המון שאלות שהם היו יכולות להוכיח אותם .. "לא כדי לך לדבר איתם לפני, כי אנחנו נעלה על זה" "בסדר.. אז תתקשרו עלהין עכשיו" אמרתי בטון רגוע , אחד השוטרים הלך לטפל בעניין הזה . " יש חשד שאת היית בדירה שלשום " " אני לא הייתי שמה " אמרתי , ניסיתי להראות כמה שיותר רגועה. "אנחנו ביררנו לגבי לורה " "מצאתם אותה ? " "לורה מתה לפני שנתיים" "אבל … זה לא יכול להיות !" אמרתי כשהרגשתי דקירות בלב, פחדתי באותם רגעים, אז עם מי דיברתי לעזזל ?! אני חייבת לדבר עם מרלין על העניין הזה , נעלצתי לספר להם הכל, גם על מרלין ועל כל המידע שאני יודעת . " אתם יודעים מי הם הגופות ? " שאלתי עם התענינות .. " הנערה , שמה סיגל לביט , בת 17 , התגוררה עם סבתא , לא ידוע מה עשתה בדירה הזאת " אמר אחד השוטרים בעל העור הכהה יותר.
" אני לא מבינה דבר אחד , אם לא דיברתי עם לורה במוביץ' אז עם מי כן דיברתי ? "
" זה מה שאנחנו עומדים לברר, לפי סוכנות המכירות , רשום שהיא מוכרת את הדירה, אחד הדברים המוזרים הוא שהדירה הייתה אמורה להמכר כבר מזמן , אבל המכירה בוטלה " " רגע, זכור לי משהו , כשהתקשרתי לקבוע איתה היא אמרה שלפני זה יש לה אורחים , שאני יבוא בשש "
"אורחים ? היא אמרה כמה ?" "לא " "אנחנו נברר מדוע המכירה בוטלה , וגם את עניין האורחים עם השכנים , בנתיים הם אמרו שגרה שם לורה עד יום מותה, ולא ידוע להם על שום אדם שהתגורר שם , כמה מהם אמרו שאתמול נשמעו קולות מדירתה , וזה היה ניראה להם חריג, אבל חשבו שאולי מוכרים את הדירה מחדש , האיש המבוגר ששכב שמה מת , הוא אחד השכנים , הוא רק רצה לבדוק מה קורה שם, לפחות ככה אישתו אמרה, והאיש האחר , איננו יודעים בוודאות מי הוא " השוטר סיים ואמר " אנחנו נעדכן אותך בהמשך החקירה אבל בנתיים , כדי לך להזכר בכל דבר שיכול להיות קשור למקרה הזה " יון עצר אותו ומיד אמר " היא הרגישה שמישהו עוקב אחרייה" " אולי זאת פרנויה, היא פשוט נבהלה מהרצח " " זאת לא " אמרתי , השוטר אמר "בכל אופן , תזהרי, אגב מה המספר של המרלין הזאת? " " אני לא יודעת . רק ידוע לי הרחוב שהיא מתגוררת " הבאתי לו את הפרטים, הוא והשוטרים האחרים שממקודם הסתערו על האוכל פנו ליציאה ואחד מהם אמר " תודה , היה טעים " והשוטר החמוד אמר " ערב טוב תהנו מהארוחה " אחרי שהוא יצא אמרתי "טוב שממש נשאר לנו מה לאכול " בעצבים. ג'ודי לא הרגישה בנוח , ראיתי את זה על פנייה , היא ואדי הלכו .. ואני נשארתי לבד עם יון ונורטון.