בחיי…/פרק שני

פתאום כבר לא היתי שם, היתי בזרועותיו אל הקרקע, לא הבנתי איך זה קרה, רק ידעתי שבדרך כלשהי ניצלנו.
אבל בכל זאת הרמתי עיני לשמיים וראיתי את המטוס בשנייה שהתרסק, כל מי שהיה שם מת…
הוא רץ ואני בזרועותיו, הוא רץ כל כך מהר עד שנהיה לי רע, ממש רע ניסיתי לומר לו לעצור אבל שום קול לא בקע מפי.
הגענו לאזור שבו התמוטט המטוס הוא הושיב אותי על אבן והתחיל להסביר.
״אני יודע שאת מפחדת. אבל את חייבת להקשיב לי, הסברים תקבלי אחר כך! טוב, אני עומד להכניס אותך מתחת לכנף המטוס ואת תעשי כאילו נפגעת. אני אלך לצד שני ו׳אאבד את ההכרה׳ הדבר הכי חשוב הוא לא לספר לאף אחד מה קרא כן, כשהיה זמן אני אסביר הכול אבל לא עכשיו, אחר כך… הבנת?״
לא יכולתי לדבר אז הנהנתי, הוא הבחין בזה. ״היי, למה את לא מדברת?״ לא עניתי רק הצבעתי על הגרון.״אהה. היתי יכול לטפל בזה אבל מגיעים אנשים, והרופאים יצליחו באותה מידה. תעשי מה שאמרתי לך…״ נכנסתי מתחת לכנף המטוס שנייה לפני שהגיע אמבולנס, איזה רופא הרים אותי. באמבולנס טיפלו בי ועד שהגענו לבית חולים כבר יכולתי לדבר.״יש ניצולים?״ כבר ידעתי את התשובה.״לא, אף לא אחד…״ מה?!?! בהיתי בו מזועזעת, איפה הוא, הוא הבטיח שישאר שם…
איבדתי את ההכרה.