בקי
הפחד מהלידה הבכי בלשכת הגיוס וכל הדברים הללו נתנו לי הרגשה שעשיתי הכל מאד מוקדם נישואין הריון לידה אך כאמור אין דרך חזרה.

ביכורים "סיפור עלייתי ארצה"

בקי 23/05/2011 439 צפיות אין תגובות
הפחד מהלידה הבכי בלשכת הגיוס וכל הדברים הללו נתנו לי הרגשה שעשיתי הכל מאד מוקדם נישואין הריון לידה אך כאמור אין דרך חזרה.

אתמקד קמעה בטקס חתונתנו. זאת הייתה חתונה אצילה חתונה שלאחר המון זמן אנשים קרובים , חברים וידידים דברו עליה. אני הייתי וסליחה שאינני צנועה אני הייתי הכלה היפהפייה הצעירה והטבעית ביותר. לבשתי שמלה מבד גפיור שהרגשתי בה ממש כמו מלכה החתונה שלנו התקיימה ביום א' בשבוע ה – 14 בדצמבר 1958 (בעת כתיבת שורות אלה נחגוג אם ירצה השם בעוד חדש בדיוק 47 שנה כן כן 47 שנה וזה כיף) קוראי היקרים עם הפרסום של ספרי באתר סיפורים אנו חוגגים 52 שנות נישואין וידינו נטוייה למספרה הלכתי ביום ה' שקדם לחתונה כך שהייתי יפה טבעית . לא אשכח את דודה נטי (ז"ל ) שבאה לביתנו ביום החתונה וכמוה באו עוד דודות רבות וגם בן דודי האהוב זיטו היה ובקש טיפה לאפר אותי ואז דודה נטי ממש כעסה עליו ואמרה אל תעשה את זה תראה את בקי היא ממש כמו מלאך אל תקלקל את הטבעיות .

בשזעה 16.00 לערך יצאנו מהבית (שאגב כל היום ירד גשם זלעפות וכאילו לפי בקשה מיוחדת בשעה 16.00 פסק) וכאמור יצאנו מהבית לכיוון פוטו מזן ביפו (אלא איפוא אם לא ביפו והוא צילם אותנו עם המשפחה לבדנו אני לבד ועלי לומר שהתמונה של זקצה ושלי חתן כלה הייתה מוצגת בחלון הראווה של הסטודיו המון המון המון שנים.

בשעה 18.00 הגענו לבית הכנסת מרכולת שהיה אופייני לחתונות של זוגות העולים מבולגריה וכמובן ילדיהם וכו'. את הכניסה לבית הכנסת לא אשכח לעולם. ירדתי מהמכונית שהסיעה אותנו ונשמתי לתוכי את האוויר הכל כך צלול בגלל הגשם שירד כל היום והרגשתי הרגשה עילאית שאינה חוזרת אלא פעם בחיים. בלבד. ליום מחרת הנישואין נסענו לטיבעון שם היינו 3 ימים "ירח דבש" היכרות יותר בסיסית אחד עם השנייה וחשתי בלב כי אני כבר אוהבת את בעלי היקר מאז ועד עתה נקווה לעוד שנים רבות וטובות. חזרנו הביתה (דירה קטנטנה בשכירות) אך הכל נראה עילאי ואם אין כסף אז יש אהבה . נכנסתי להריון כמחצית השנה לאחר נישואיינו וזה קצת שיבש את הבטחון כנראה טרם הייתי בשלה להיות רעיה ואם.
אספר לך קצת צחוקים "באחד הימים קיבלתי צו מ מצה"ל המזמן אותי לתאריך זה וזה. הלכתי בשמחה אדירה ואיך שהגעתי ללשכת הגיוס (שהייתה שוכנת בזמנו ביפו היה שם אוטובוס מלא חיילים שעמד כנראה לנסוע והם התחילו לצחוק עלי (מעליב ופוגע) הלו הלו את טעית בכתובת את צריכה ללכת לבית יולדות כשדמעות ניגרות על פני עליתי ללשכה ושם יאמר שהם צחקו אך לא בצורה כה בוטה ואמרו לי תמתיני בבקשה מיד תקבלי פטור מצה"ל. אבל בבקשה אולי תואילי לשבץ אותי ב"מילואים" לא מתוקה ענתה לי קצינה עם מלא "ארונות" על כתפה את משוחררת ושיהיה לך בשעה טובה ללידה שלדעתי הולכת וקרבה בצעדי ענק. היא אכן ידעה והבינה כי לאחר כשבועיים ילדתי את בני הבכור כשאני בת 17 וחצי בלבד.

המשך יבוא


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך