בין אהבה למציאות – פרק 6

פרק 6:

ישבתי בחדר שלי,והכנתי שיעור בית. יותר נכון ניסיתי להכין שיעורי בית עד שהחברים של מייק יגיעו.
"מייק…" שמעתי את אימא קוראת לו, רצתי מהר לחדר שלו, הוא בדיוק עמד לצאת.
כמעט נתקענו אחד בשנייה. "מה את עושה?"
"אל תשכח…" אמרתי לו.
"לא לשכוח מה?" ידעתי שהוא שכח.
"אל תשכח לשאול על דניאל"
"אה, זה… בסדר" הוא אמר.
"מייק"
"מה?"
"אף אחד לא צריך לדעת מזה…"
"בסדר" הוא התחיל לרדת במדרגות.
"מייק…"
"מה, שרלוט? מה?"
"תודה" חייכתי לו חצי חיוך.
"בקשה" הוא חייך לי בחזרה.
חזרתי לחדר.ניסיתי לשמוע אם מייק אמר משהו,אבל זה היה מיותר.בקומה למטה לא שומעים מה קורה בקומה למעלה,ולהפך.
חזרתי לשיעורי הבית,לא הצלחתי להתרכז.ואז הפלאפון שלי צלצל.
"כן?"
"שר…מה קורה?" זו הייתה ג'יין.
"בסדר" עניתי.
"אני יכולה לנצל אותך קצת?" היא שאלה. שאנחנו צריכות עזרה אחת מהשנייה אנחנו מכנות את זה "ניצול".
"תלויי"
"אני ופיטר רוצים לצאת…"
"ואת צריכה שאני אשמור על הילדים?" צחקתי.
היא צחקה גם. "בערך..הבעיה היא,שפיטר קבע ליפני כמה ימים עם אדם,ועכשיו לא נעים לו לבטל.."
"ואיך זה קשור אליי?" לא רציתי לדעת את התשובה.
"חשבתי, שנצא ארבעתנו…ואז אני אוכל להיות קצת עם פיטר בלי שאדם יפגע…"
"אני לא אוהבת את זה בכלל…"
"בבקשה, שר, ביום שישי הבא האקסית של פיטר מגיעה…זה חשוב לי…"
"זה כבר לא ניצול…זו סחיטה."
היא צחקה.."את מסכימה?" היא שאלה בתקווה.
"נו…טוב.לאן חשבתם ללכת" בבקשה שלא יהיה מקום רומנטי. בבקשה שלא יהיה מקום רומנטי. בבקשה שלא יהיה מקום רומנטי.
"אני ופיטר חשבנו על הטיילת…זאת שליד החוף הדרומי…" ידעתי! מקום רומנטי.
"ג'יין, תראי, אין לי בעיה לעזור לך…" קטעתי אותה "אבל המחשבה שאני אצטרך להעביר ערב שלם בטיילת עם אדם…" באמת שרציתי לעזור לה עם פיטר, אבל גם לי יש את הקווים האדומים שלי.
"שר, אני ופיטר חשבנו ללכת לטיילת, אבל אז חשבנו עליכם, עלייך, והגענו למסכנה שניפגש ארבעתנו ואז נחליט לאן הולכים…" היא המשיכה את המשפט שהתחילה ליפני שאני קטעתי אותה.
"אה…" זה נשמע דווקא די בסדר.
"אז אני יכולה להגיד לפיטר שאת באה?" היא שאלה.למרות שכבר ידעה את התשובה.
"כן…" לא היה עוד מה להוסיף.
ניתקתי את השיחה.אספתי את הספרים,הבנתי שאין טעם שאני אנסה ללמוד..התארגנתי וירדתי לסלון.עמדתי על המדרגות כששמעתי את מייק:
"תגידו…יש אצלכם איזה אחד בשכבה שקוראים לו דניאל?"
"דניאל?"שמעתי את אחד מהם שואל,אבל מקולו הבנתי שהוא לא מחכה לתשובה.
"כ-ן…נראה לי שככה קוראים לו…" מייק ענה, הוא לא היה בטוח.
"אחי, יש אצלנו רק דניאל אחד…ואם אנחנו מדברים על הדניאל הזה…כדאי שתשמור מרחק…" אחד אחר אמר לו.
"כן, אחי, אל תתעסק איתו…" עוד מישהו הוסיף…"הוא מוזר כזה…" הוא כמעט לחש.
לשמור מרחק?..מוזר כזה?..מה יש לדניאל הזה שכולם חושבים שהוא מוזר?.
לא שמעתי את המשך השיחה בין מייק לחבריו.לא הייתי צריכה לשמוע.לא אהבתי בכלל את מה ששמעתי.
הפלאפון שלי צלצל.כל מי שהיה בסלון השתתק.נכנסתי לסלון בידיעה שכל העיניים נעוצות בי.
"כן, ג'יין…" עניתי.
"את מוכנה?" היא שאלה.
"בערך…" בדקתי את עצמי.אני לבושה.פלאפון-יש.כסף-יש.אפשר לצאת?"כן,אני מוכנה…"
"אוקי, אנחנו אצלך עוד כמה דקות…" היא אמרה בהתלהבות.
"אוקי.ביי" ניתקתי.
נכנסתי למטבח.."אימא,אני כן יוצאת בסוף.." אימא עיקמה את הפרצוף במבט נעלב."אני מצטערת..זה ממש דחוף..תאמיני לי שאין לי כוח לצאת.." אמרתי והתכוונתי לכל מילה.
"בסדר, מתוקה, תיהני…" היא אמרה לי בחיוך.
"אני אנסה…" חייכתי לה.
יצאתי מהמטבח.נופפתי למייק,ויצאתי.פיטר בדיוק עצר את המכונית שלו מחוץ לבית שלי.מאחורי המכונית של פיטר הייתה עוד מכונית. אדם יצא מהמכונית השנייה,והתקרב לחלון הקדמי,זה שליד הנהג-פיטר.נאנחתי,והתקדמתי לכיוון החלון של ג'יין.
"היי…" אמרתי.לא ידעתי מה לומר.ידעתי שאני לא צריכה להיות שם.
"היי…" אדם אמר."מה קורה?"
"בסדר…" עניתי לו.הסתובבתי אל ג'יין."החלטתם לאן נוסעים?" שאלתי בתקווה שהם החליפו את היעד..
"יש כמה אופציות…" היא אמרה בזהירות.
"הטיילת" פסלתי! "אבל על זה לא בא לך" היא הוסיפה.
"קולנוע" אם זה לא יהיה סרט רומנטי אין לי בעיה. אבל ג'יין לא תסכים ללכת לסרט לא רומנטי שהיא עם פיטר. אז לא.
"יש את המרכז הדרומי." ערב שבת, המרכז הדרומי.. כל העולם בערך נמצא שם, זה אומר מייק והחברים שלו, אם הם החליטו לבוא. לא בא לי.
"אבל לא כל כך בא לנו לראות את כל בית-הספר, אז האופציה האחרונה: המרכז הצפוני" לא מכירה כל כך, הייתי שם אולי פעמיים.
"יש שם הכל, למקרה שנתחרט" אני לא מתכוונת להתחרט. "קולנוע, בתי קפה, מסעדות, חנויות מגניבות שאפשר להסתובב בהן"
הפנים של אדם ושל פיטר התעקמו, אהבתי את זה" ויש ליד המרכז, את החוף הצפוני, אז נוכל ללכת גם לטיילת" לא! "אם נרצה כמובן…" היא הוסיפה מהר. "אז… מה בא לך?" היא פנתה אליי.
"מה בא לכם?" ידעתי מה התשובה של כל אחד מהם.
ג'יין: כל מקום רומנטי שהיא יכולה להיות בו, העיקר שזה יהיה עם פיטר.פיטר: מבחינתו הוא יכול לשבת בבית, העיקר שזה יהיה עם ג'יין. ואחרון חביב, אדם: לא משנה לו, העיקר שפיטר וג'יין ילכו, ואני והוא נישאר לבד. מה שבכלל לא בא בחשבון.
"לי לא אכפת, רק תחליטו ותגידו לי לאן לנסוע." פיטר. ידעתי.
"לי גם לא אכפת" ג'יין אמרה והסתכלה על פיטר. ידעתי.
"נראה לי שההחלטה היא בידייך" אדם אמר לי.
מה אני אמורה להחליט?! "נראה לי שלמרכז הצפוני" לקחתי סיכון, אבל זה המקום היחידי שיכול להיות לא רומנטי – אם יודעים לכוון, וברור לי שהערב, אני חייבת לכוון!
"סגרנו? המרכז הצפוני?" פיטר שאל את כולנו אבל הסתכל רק על ג'יין.
"כן" ג'יין ענתה בחיוך.
"שר, את רוצה לנסוע איתי?" אדם שאל, קצת בחשש.
"אוקי" עניתי. לא אהבתי את זה, אבל מצד שני זה לא היה יפה מצידי להיתקע בין פיטר לבין ג'יין בזמן שאדם נוסע לבד.
"אז ניפגש במרכז הצפוני" ג'יין אמרה.
אני ואדם הלכנו לכיוון המכונית שלו. הוא נכנס למושב הנהג, ישבתי במושב שלידו. פיטר התחיל לנסוע ואדם אחריו.
הנסיעה הייתה בערך עשרים דקות, אדם דיבר רוב הזמן.
הגענו. אני וג'יין יצאנו מהמכוניות. אדם ופיטר נסעו להחנות את המכוניות.
"שר, את לא מבינה בכלל כמה אני מודה לך" היא חייכה וחיבקה אותי.
"אני מבינה כמה את חייבת להודות לי" אמרתי, וחיבקתי אותה בחזרה.
השתחררנו אחת מהשנייה."ג'יין,אני הולכת לשאול אותך עכשיו שאלה ואני צריכה שתהיי כנה איתי."
"אוקיי" אמרה.
"אדם חושב שאנחנו נמצאים באיזה דבלדייט או משהו?"
"לא. מה שאמרנו לך, אמרנו לו, אבל אני לא אשקר לך, נראה לי שהוא דיי בקטע שלך, הוא ממש התלהב שפיטר אמר לו שגם את באה"
לא יכולתי להמשיך לדבר איתה על זה כי הבנים בדיוק הגיעו. אבל בתוך תוכי ידעתי, שאדם ממש לא בקטע שלי, הוא בסך הכל קפץ על האפשרות לבקש מימני סליחה על מה שהיה במסיבה, למרות שהוא בכלל לא צריך.
בהתחלה ישבנו באיזו מסעדה, לא היינו שם הרבה זמן. אחר כך הסתובבנו בכמה חנויות. הידיים של פיטר היו מלאות בשקיות. ג'יין לא יכולה להיות בחנות בלי לקנות משהו. אדם ופיטר לא הפסיקו לספר בדיחות כל הדרך, זה לא יאמן אבל אפשר להגיד שנהניתי.
"מה בא לכם לעשות עכשיו?" ג'יין שאלה בהתלהבות.
"אולי נלך לקולנוע, נראה איזה סרטים מציגים עכשיו" אדם הציע. לא אהבתי את ההצעה.
"אוקי, אני הולך למכונית לשים את כל השקיות של ג'יין, בינתיים תתקדמו ותבחרו סרט, אני אבוא ישר לשם" פיטר אמר.
"אני אבוא איתך" ג'יין אמרה לפיטר. "תבחרו סרט, אנחנו נבוא עוד מעט" היא אמרה לי ולאדם.
אני ואדם התקדמנו לכיוון הקולנוע.
הגענו,עברתי על רשימת הסרטים שהקרינו עכשיו. חלק מהסרטים כבר ראיתי, והסרטים שלא ראיתי, לא רציתי לראות.
"יש משהו שבא לך לראות?" אדם שאל אותי.
"האמת, לא בא לי עכשיו לראות סרט"
הוא חייך."בואי נשב פה." הוא הצביע על כמה כיסאות שהיו בקצה האולם."עד שג'יין ופיטר יבואו"
ישבנו. אדם התקרב אליי, יותר מידי קרוב, לא אהבתי את זה בכלל. ואז הפלאפון שלי צלצל.
"ג'יין?" עניתי.
"שר, אני ופיטר… נתעכב קצת, אז אל תחכו לנו"
"קרה משהו?" שאלתי.
"לא. לא קרה כלום. אל תחכו לנו, תכנסו לסרט, ניפגש אחרי הסרט."
"אוקי. ביי"
"ביי". נשארתי עם הפלאפון ביד, עד שהבנתי שאדם מחכה שאני אסביר לו.
"הא, ג'יין ופיטר אמרו שניכנס לסרט ושהם יפגשו אותנו אחר כך." אמרתי לו.
"ואת רוצה להיכנס לסרט?" הוא שאל.
"לא" עניתי.
"אז בואי נשב באיזה בית קפה עד שהם יגיעו." הוא הציע.
"בסדר" זה היה עדיף.