בית ארנול | פרק 2

פקחתי את עיני.
מתחתי את רגליי ואת ידיי, השינה שישנתי בה הייתה שינה עמוקה מאוד.
כשהשניות עברו ככה נזכרתי מה היה לי אתמול, איך שחטפו אותי שלושה דמויות הנראות כמו נינג'ות, גררו אותי למשאית שחורה, קרעו את חולצת בית הספר שלי וקעקעו עלי דבר מה.
לאחר מכן המשאית עצרה, הם כיסו את הפנים שלי שלא אראה דבר, הכניסו אותי לתוך בניין, לפחות ככה אני חושב לפי רעשי הדלת שנפתחה, הזריקו לי משהו ליד ואז נרדמתי.
גררתי רגל אחת שלי על הרצפה ואז את הרגל השנייה, לקח לי זמן להבין שאני ערום לחלוטין ועל החזה שלי עדיין מודבקת התחבושת בו קעקעו עלי את הקעקוע אתמול.
הדבר הראשון שרציתי לעשות זה לתלוש את התחבושת ולראות מה הם קעקעו עלי, אבל אז הבחנתי במשהו שתלוי על צווארי.
קמתי מהמיטה והלכתי לעבר המראה שהייתה תלויה בחדר שאני נמצא בו, חדר מפואר מאוד.
הסתכלתי על עצמי, קוראים לי אנדרי, אני בן שבע עשרה, תלמיד תיכון, צבע עיני כחול, מבנה גופי רזה, אני שרירי, שיערי שחור ארוך וחלק.
אני ערום לחלוטין מול המראה, שום דבר לא מכסה אותי, והדבר שיש על צווארי הוא שרשרת, שרשרת מוזרה שאף פעם לא ראיתי אותה. הם כנראה שמו אותה עלי.
צורת השרשרת הייתה עיגול גדול שבתוכו משורטטת האות א', צבע השרשרת שחור.
נגעתי בה, הרגשה אלוהית, בחיים לא הרגשתי משהו כזה. אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת, הרגשה שגורמת לך לתחושה מיוחדת, תחושה מוזרה.
התהלכתי ערום בחדר, בוחן כל דבר שיש שם.
על הדלת שמצופה בזהב יש מתלה ועליו תלוי מכנס שחור וארוך, על המכנס תפור בצד ימינו מספר בצבע לבן, המספר שש.
ליד המכנס תלויים להם תחתונים שחורות ולידם חולצה שבהתחלה נראית חולצה מכופתרת, אבל ללא כפתורים, כלומר סוג של חולצה פתוחה כזאת שאין אפשרות לסגור אותה. התקדמתי לעברה ותפסתי אותה, סובבתי אותה וראיתי שמאחורה תפורה הספרה שש בגדול, בדיוק כמו במכנסיים.
בצד הדלת, ליד קיר העץ, כמו כל הקירות בחדר, הרצפה והתקרה, שעשויות מעץ, נמצאות כפכפים בצבע שחור, כפכפים פשוטים כמו הכפכפים שיש לי בבית שאני הולך איתם לים.
המחשב על הבית גורמת לי לחשוב על אמא שלי, בטח כמה שעות נעלמתי, היא בטח דואגת לי ומחפשת אותי.
בחדר הזה יש מיטה, אותה מיטה שישנתי עליה, היא מיטה גדולה מאוד בצבע שחור ויש עליה מצעים לבנים, בצד השני של החדר ישנה דלת נוספת ושקופה, שאפשר לראות ממנה חדר שירותים ודוש רחצה.
לא הבנתי איפה אני, לא הבנתי איפה הבגדים שלי, לא הבנתי מה המשמעות של כל זה.
נשכבתי על המיטה בחזרה, התנשפתי ורציתי לבכות. לא הבנתי איפה אני, מי חטף אותי ומה רוצים ממני.
ואז בפתאומיות בצד התקרה למעלה הצלחתי להבחין במשהו, זאת מצלמה, מצלמים אותי.
אני שונא אי ודאות, במיוחד כזאת, אי ודאות מלאת לחץ ופחדים, אי ודאות שנכפת עלי.
אני מסתכל בקצה של המיטה ומבחין בפתק שיש שם.
"תתלבש ותחכה להוראות נוספות"
מה זה אומר? מה הם רוצים ממני? להפוך אותי לעבד שלהם? מה זה המספר שש? מי הם האנשים האלו?
מאוד לא רציתי להקשיב לפתק, אבל המחשב שאשר ערום, חשוף ככה, והאפשרות שצופים בי עכשיו במצלמה מאוד ביישה אותי ולבשתי את הבגדים שהיו על המתלה ואת הכפכפים שהיו על רצפת העץ.
הסתכלתי על עצמי במראה, אני נראה מגוחך לחלוטין, זאת חייבת להיות בדיחה.
הסתכלתי על הגוף שלי, בכל זאת החולצה לא ניתנת לסגירה וכל הגוף שלי חשוף מולי ומול כל מי שארצה לראות, והבחנתי בתחבושת המסתירה את הקעקוע, הקעקוע שהנינג'ות עשו לי.
הבנתי שהגיע הזמן להוריד את התחבושת ולחשוף את הקעקוע, ולאט ובזהירות התחלתי לקלף את התחבושת שהדבק שלה נדבק חזק לגופי.
שש, הספרה שש, זה הקעקוע שמשורטט על החזה הימיני שלי.