בית המלון – פרק 4 ^^
שכבתי על המיטה, אדומה כולי. הוא בוהה בי. למה הוא בוהה בי? שיפסיק כבר לבהות בי.
הוא מצחקק. אני מתחילה להתרגז.
"מה מצחיק?!" אני מתרגזת. הוא מביט בי במבט מבודח.
"לולי, שכחת שאת עם חצאית."
אני מזדקפת במיטה לישיבה במהירות, מכסה את עצמי עד כמה שאפשר, בזמן שאני מגלה שאני בכלל עם מכנסיים.
הוא צוחק ללא יכולת להפסיק.
"ל-ל-ל-לך לעזאזל!!!" אני מגמגמת, פני אדומים לחלוטין. "א-א-א-אתה…!"
"אני… מה?"
"אני לא יודעת!!!" אני מחזיקה את ראשי בשתי ידיי, מנערת אותו. הוא מביט בי בדאגה.
"כואב לך הראש?" טון קולו רך, מעט מחויך ונעים.
"משהו כזה." אני משיבה, מרוגזת מעט. איך הוא מעז להיות נחמד אלי??? איך?!
"תנוחי." הוא קם מכיסא ששם ליד המיטה, מתקרב אלי ודוחף אותי לשכיבה.
"אני לא עייפה." אני מנסה להתרומם, אך הוא מונע בעדי. "אז מה? את צריכה לנוח."
"אני לא יודעת. תעזוב אותי."
הוא נראה מבולבל. "אני אביא לך תרופה או משהו…"
"זה בסדר. אני בסדר."
"טוב…"
הוא עזב את כתפי, מה שאפשר לי להזדקף לישיבה. השפלתי את פני האדומים. שיערי, שהיה באותו הצבע, הצליח לכסות אותו, למזלי.
"א-אז… מה זה המקום הזה?…" אני מנסה לפתוח בשיחה. הוא מטפס על המיטה, מקרב את פניו אל פני, ומרים את שיערי מפרצופי. "את נבוכה?"
התאפקתי שלא להעיף לו סטירה.
"כ-כ-כן."
"אין לך ממה. אני לא אנשך אותך או משהו…"
אני מנסה להירתע אחורנית.
הוא נראה תמוה. "את מפחדת ממני? הייתי רציני."
"אני לא חושבת שתינשך אותי." אני מנסה להסיט את מבטי מעיניו הצהובות, המהפנטות, ולהתרכז. אני לא ממש מצליחה.
"אז על מה את חושבת?" הוא מתקרב אליי עוד יותר, פניו כמעט נוגעים בפנים שלי. אני מרגישה אותם מתלהטים אף יותר.
"דברים טיפשיים."
"כמו?"
"לא עניינך."
הוא נראה מעט מאוכזב. הוא מתרחק ממני וקם מהמיטה. "אוקיי…"
"ה-הממ…" אני מניחה שנשמעתי ונראיתי לחוצה. באמת הייתי לחוצה. הוא מעיף בי מבט אחרון ויוצא מהחדר.
"ח-חכה!"
הוא מסתובב ומביט בי בהתנשאות, מיישר את משקפיו. "כן?"
"א-א-א-אל תשאיר את הלולי האומללה הזאת לבד…" אני מסמיקה ומתכווצת תחת מבטו.
חיוך ערמומי ומרוצה עולה על פניו. "כרצונך, לולי."
תגובות (0)