בלי משחקים – פרק 19

פרק 19- נשף

"אמילי! יש כאן אנשים בשבילך! את מוכנה כבר?" שמעתי את אלכס צועק לי מלמטה. לקחתי את מגבת ויבשתי איתה את השיער הרטוב. השמלה שלי כבר הייתה מוכנה על המיטה. עצרתי ובחנתי אותה. שחורה ופשוטה, אבל זה מה שעשה אותה מיוחדת.
"עדיין לא!" צעקתי חזרה ובו זמנית הרמתי את השמלה והתחלתי להתלבש. דפיקה נשמעה על הדלת.
"מי זה?" שאלתי.
"זואי" שמעתי מהצד השני של הדלת. קמתי ופתחתי לה את הדלת.
"את נראית מדהים זואי!" אמרתי לה כשבחנתי את השמלה הורודה שלה, שקניתי איתה יחד השבוע. היא באמת הייתה יפה.
"תודה" היא אמרה וחייכה. "צריכה עזרה עם זה?" היא שאלה אותי, מסתכלת עליי מתאבקת עם הרוכסן של השמלה שלי.
"כן." אמרתי והפניתי לה את הגב כדי שתסגור לי אותו. הרגשתי את השמלה נצמדת לגוף שלי לאט לאט, יחד עם הרוכסן שנסגר.
"אז מה את אומרת?" הסתובבתי אליה כדי שתראה.
"מושלם." היא חייכה אליי והתיישבה על המיטה, ואני על הכיסא שלי מול המראה, מסדרת את השיער ומתאפרת מעט.
"אני מנחשת שתרצי את אלו" זואי אמרה והושיטה לי את נעלי עקב שחורות, כמו השמלה.
"ואת צודקת." חייכתי ולקחתי ממנה את הנעליים.
"את מאמינה שהיום זה קורה אמילי? חיכינו לזה כל כך הרבה זמן!" זואי אמרה בהתלהבות בזמן שנעלתי את הנעליים.
"כן. זה קורה." אמרתי והסתכלתי במראה, על הנערה שעמדה מולי. הסתכלתי על ההבעה שלה. לא יכולתי להגיד שהייתה שמחה במיוחד.
"אמילי, הכל בסדר. את עושה את הדבר הנכון." ראיתי את זואי מאחורי על המיטה דרך המראה.
"את באמת חושבת?" הסתובבתי אליה ושאלתי. היא הנהנה לי בחיוב.
"אני בטוחה שמאט מבין אותך. הרי את עם טום כבר הרבה זמן. אל תתני לזה להשפיע עלייך, במיוחד לא היום." זואי ניסתה לעודד אותי.
"כן, את צודקת. אני לא אתן לזה לקלל לי את הערב." אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה. "את באה?" שאלתי אותה, והיא הנהנה.

ירדנו למטה יחד, וראיתי את ג'ורדן וטום יושבים בסלון, לידם אלכס. שלושתם קמו יחד ברגע שראו אותנו יורדות. אלכס היה הראשון להגיד משהו.
"וואו אמילי," הוא אמר והתקרב אליי, וצפיתי בטום מאחוריו. חייכתי אל שניהם.
"אמילי, את ממש יפה." שמעתי את טום והרגשתי איך הדם עולה לי ללחיים, איך אני מתחילה להסמיק לאט לאט.
"ממש יפה?! היא מהממת!" זואי התערבה.
"אני מסכים." ג'ורדן אמר וחייך.
"ג'ורדן!" זואי צעקה ונתנה לו מכה. שניהם צחקו. ראיתי את אלכס ישר מפנה את ראשו אל שניהם.
"אז אתה ג'ורדן," אלכס התחיל והתקרב אליו לאט לאט. לקחו לי כמה שניות להבין מה עומד לקרות כאן.
"אלכס," ניסיתי לעצור אותו. "אני צריכה לדבר איתך שנייה בצד, אם אפשר?" אמרתי, מנסה לשמור על טון רגוע, אבל אלכס לא הפסיק והמשיך לנעוץ את מבטו בג'ורדן.
"אלכס!" צעקתי לבסוף, וכולם הסתכלו עליי מבוהלים.
"אני בא." הוא אמר לבסוף.

"מה נראה לך שאתה עושה?!" שאלתי אותו בתוקפנות כשנכנסו למטבח, איפה שהשאר לא יוכלו לשמוע.
"מגן עלייך." הוא אמר.
"ואיך בדיוק?" כעסתי.
"אמילי, את בעצמך סיפרת לי עד כמה ג'ורדן הזה מאיים עלייך, עד כמה הוא גורם לך להרגיש רע. מה קרה פתאום שאת מגנה עליו בעצמך?" אלכס שאל, וידעתי שהוא צודק.
"זאת עדיין לא סיבה! אני לא רוצה שהוא ידע שסיפרתי על זה למישהו!" צעקתי.
דלת מאחורינו נפתחה, ושנינו הסתובבנו. "סליחה אם אני מפריעה, אבל אמילי? אנחנו די מאחרים." זואי אמרה בשקט.
הסתובבתי חזרה לאלכס, שהיה שקט בדיוק כמוני.
"זה בסדר, תלכי. תהני." הוא אמר לי בקול רגוע. הנהנתי לו ויצאתי.

–

האולם היה גדול ומושקע. אולי לא כמו הנשפים שאני הייתי רגילה אליהם עוד מבתי הספר הפרטיים, אבל אני חייבת להודות שזה נראה טוב יותר משדמיינתי.
הרבה תאורה, רעש ומוזיקה היו בחדר אחד גדול. אחזתי בידו של טום שהוביל אותנו לשולחן ולצידו זוג כיסאות. התיישבתי מולו וצפיתי בזואי רוקדת עם ג'ורדן שמעמיד פנים שהוא שמח. אם היא רק הייתה יודעת…
ראיתי שג'ורדן אומר משהו לזואי והיא מהנהנת, ולאחר מכן הוא הולך לכיוון השירותים. רציתי לעצור את זה. להגיד לו שיפסיק כבר לשחק, והרגע הזה נראה לי ההזדמנות המושלמת.
"אני הולכת לשירותים, בסדר?" שאלתי את טום.
"אוקיי." הוא אמר וחייך.
בלי לדעת בדיוק מה אני עושה, עקבתי אחרי ג'ורדן שנכנס לשירותי הבנ… ות? שירותי הבנות?! הוא בטח צוחק. מה כבר יש לו לעשות שם? התחלתי לצחוק לעצמי בעודי נכנסת לשירותים מיד אחריו.
הצחוק שלי מיד הפסיק כשגיליתי שמייגן יחד איתו, עומדים מולי וצוחקים.
"תראו תראו, מישהי פה הבינה את הרמז שלה" מייגן אמרה וצחקה.
"רמז? על מה את מדברת? בסך הכל רציתי ללכת לשירותים." שיקרתי.
"אל תדברי שטויות. את עקבת אחריי. חשבת שלא ראיתי? חשבת שלא התכוונתי לזה?" ג'ורדן התערב.
"מ-מה?" גמגמתי. "אבל-"
"אל תבזבזי לנו כאן את הזמן על השקרים הגרועים שלך אמילי. בואי נגיע ישר לעניין. נפרדת מהם?" ג'ורדן קטע אותי.
"נפרדתי ממי? מה אתם רוצים?" הסתכלתי על שניהם, מצטערת שבכלל עקבתי אחרי ג'ורדן לכאן.
"וואו! את כזאתי טיפשה את יודעת?" מייגן אמרה ודחפה את ג'ורדן לאחור לפני שיכל להגיב.
הרגשתי איך הכעס עולה לי, איך אני קרובה להתנפל עליהם חזרה. בלי לדעת מה אני עושה, פשוט נתתי לזה לצאת ממני.
"לא! אני לא טיפשה! אתם אלו שכן! איך אתם חושבים שתצליחו להפריד בין מי שאני אוהבת?! אז כן, בגדתי עם טום אבל הייתי מבולבלת! אני לא יודעת עם מי אני רוצה באמת להיות! גם אם הלכתי מאחורי הגב של טום וישנתי עם מאט באיטליה זה לא אומר שתוכלו לאיים עליי ככה! אז צודקים. לכו, תגלו לטום על מה שעשיתי לו. אבל לכם לא ייצא מזה כלום." הפסקתי את כל זה בהתנשפויות. הייתי חסרת אוויר, והם היו חסרי מילים. ראיתי איך הם בהו בי בשוק.
"נאום יפה, נכון מייגן?" ג'ורדן צחק והפנה את ראשו למייגן.
"אני עוד בשוק מזה שישנת עם מאט. חתיכת מטו-" מייגן הייתה כל כך קרובה להתנפל עליי, עד שנדחקתי לקיר בעצמי. היה לי מזל שג'ורדן עצר אותה שנייה לפני.
"מייגן, די." הוא אמר לה ותפס אותה. היא לקחה צעד אחורה אבל לא הפסיקה להסתכל עליי.
"צאי מפה. צאי מפה לפני שאת תמצאי אותך מדממת על הרצפה." היא אמרה באיום.
בלי לחשוב פעמיים, יצאתי משם אל הרחבה.

כשחזרתי לשולחן בו אני וטום ישבנו לפני שהלכתי, טום לא היה שם. שיערתי שהיה נמצא ברחבה בין שאר האנשים.
התיישבתי בשולחן, צופה בכולם.
לאט לאט המוזיקה הופסקה ואורות כוונו לבמה, מה שגרם לכולם להפנות את מבטם לכיוון האורות.
במרכז הבמה עמדה נערה בלונדינית ונמוכה, עם המיקרופון ביד אחת ובשנייה שתי מעטפות, אחת לבנה ואחת כחולה. זיהיתי אותה משיעורי ספרות. לפי מה שהיה זכור לי, השם שלה הוא לינה.
"טוב, אני מקווה שאתם נהנים עד עכשיו, אבל בטח לא שכחתם שיש עוד משהו" לינה אמרה ויכולתי לראות שחייכה. התלמידים ברחבה הבינו את הרמז, וככה גם אני. נשמעו שריקות וקולות משאר התלמידים, אבל אני רק הסתפקתי בגלגול עיניים. שנאתי את הקטע הזה שבנשף.
"אז אתם בטח רוצים לדעת מי המלך והמלכה, נכון?" לינה אמרה חזק יותר. הקהל צעק, והיא הרימה את המעטפות.
"במי להתחיל? בבן או בבת?" היא שאלה והקהל צעק את דעתו.
"אוקיי, אני אתחיל מהבן." היא אמרה והתחילה לפתוח את המעטפה הכחולה. היא הוציאה מהמעטפה פתק, קראה אותו בעצמה ולאחר מכן התקרבה למיקרופון. "ג'סי סמית'!" לינה צעקה ומחיאות כפיים וקולות נשמעו מהקהל.
ראיתי נער גבוהה עולה לבמה בחיוך, ואת לינה לוחשת לו משהו שכנראה הצחיק אותו.
"ועכשיו נעבור למלכה?" לינה שאלה ופתחה את המעטפה הלבנה במהירות. יכולתי לראות את ההפתעה על פניה כשקראה את הפתק.
"אמילי וודסון, תעלי לבמה" לינה צעקה ברמקולים.
לקחו לי כמה שניות לעקל את זה. איך הגעתי למצב הזה? אני בנשף כמלכה? זאת בטח בדיחה.
אף פעם לא התלהבתי מזה כמו ששאר הבנות כן. תמיד חשבתי שזה בזבוז זמן מוחלט.
הסתכלתי סביבי, וראיתי איך שאר האנשים שבאולם עם הראש פונה אליי. באותו הרגע החלטתי פשוט לנסות ליהנות מהרגע.
קמתי מהכיסא ופניתי לבמה, לא יכולתי שלא לחייך לעצמי. רק כשהגעתי למרכז הבמה, החיוך שלי נמחק מיד.