בלתי נראית פרק 4

במשך כל הארוחה, ג'ייק זרק לעברי מבטים, סוג של בוחן אותי, הרגשתי משועשעת מהסיטואציה, אפילו שמחה, בחיים לא חשבתי שהוא יסתכל עלי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר.
"קלטת את החתיך שממולך, איך הוא מסתכל עליך?"פרננדה לחשה אל אוזני וחיוך צדדי הופיע על פניי.
"זה ההוא שסיפרתי לך."לחשתי אל אוזנה בחזרה.
"דיי, ראית מה המהפך שעשיתי לך גרם?עכשיו הוא שלך."היא אמרה, נראה לי שהיא קצת הגזימה, אלה סה"כ מבטים, זה עדיין לא אומר כלום.
"תמשיכי לאכול."עניתי לה כדי שתפסיק לדבר שטויות, והיא גילגלה עיניים.

אחרי שסיימנו לאכול, פרננדה הלכה לפטפט קצת עם מישהי שהיא מכירה, ואני החלטתי לצאת החוצה להתיישב בספסל שבגינה, רציתי להרגיש את האוויר הקריר שריחף באוויר ולהירגע טיפה.
התיישבתי והתחלתי לחשוב על ג'ייק, מעניין מה הוא חשב לעצמו כשראה אותי ככה.
"אפשר?"שמעתי קול מוכר מאחורי, סובבתי את ראשי לאחור וראיתי את ג'ייק, ממתין לתשובה.
"כן, ברור."עניתי, הרגשתי קצת מובכת.
השתררה שתיקה באוויר, שתיקה קצת לא נעימה, האמת היא גם שלא ידעתי מה להגיד, אם להגיד.
"יש לכם בית יפה."לפתע ג'ייק אמר, שבר את השתיקה עם קולו הצרוד והנמוך שגורם לליבי לקום לתחייה כל פעם מחדש.
"תודה."עניתי בביישנות וחייכתי חיוך קטן.
"אין בעד מה."הוא אמר ושוב, השתיקה חזרה לאוויר.
"אני מצטער על אתמול."הוא אמר פתאום, נזכרת בהתקלות שקרתה לי איתו בבית ספר אתמול, קצת הפתיע אותי שהוא החליט להתנצל, אני תוהה לעצמי אם זה בגלל איך שאני נראית עכשיו.
"זה בסדר, כבר שכחתי מזה."אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ, כמובן שלא שכחתי מזה, זה פגע בי, אי אפשר לשכוח.
"יפה לך ככה."הוא אמר וגרם לליבי להפוך למצב של טורבו שכמעט היה אפשר לשמוע את פעימות ליבי.
"תודה"עניתי והרגשתי איך לחיי הפכו לאדומות.
"בכיף."הוא ענה וחייך את החיוך חושף שיניים שלו שאני כל כך אוהבת.
"אז פה אתה מתחבא."לפתע שמענו קול מאחורינו וסובבנו ביחד את הראש.
"שון, מה קורה חבר?"שאל ג'ייק וקם מהספסל כדי להביא לו חיבוק.
"הכל טוב, מה ניתקת את הקשר אה?התגעגעתי לימים."הוא אמר והפנה את מבטו אלי.
"קטלינה, מה קורה יפה?"הוא אמר, התכופף ונשק לי על הלחי.
"בסדר שון, טוב לראות אותך."אמרתי וקלטתי את ג'ייק שמבטו היה מבולבל.
"אתם מכירים?"הוא שאל ונשאר עם אותו המבט על פניו.
"כן, שנים."שון אמר והתיישב לידי וכרך את ידו סביבי כאילו מחבק אותי.
"יפה."הוא אמר בטון יבש, כאילו לא מעניין אותו.
"טוב, אני צריך לשירותים, אז נתראה בפנים."אמר ג'ייק וכל כך לא רציתי שילך, רציתי שישאר.
"טוב."אני ושון ענינו ביחד והוא הלך עם ההליכה הגברית המשגעת שלו.
"שתדעי שיפה לך ככה."הוא אמר והתחלתי להסמיק.
"תודה, התגעגעתי אליך."אמרתי, אני ושון מכירים מגיל 6 הוריו הם החברים של הורי, עובדים ביחד כבר שנים.
כשהיינו קטנים היינו משחקים הרבה ביחד, ועם זאת גם רבים בלי סוף, אבל עם השנים נהפכנו להיות חברים טובים, אני גם זוכרת שבגיל 15 התנשקנו, אבל החלטנו שזה לא זה וחבל להרוס את הידידות שלנו.
בזמן האחרון התרחקנו קצת, ההורים שלו טסו המון לחו"ל בגלל ענייני עבודה, הוא היה טס איתם תמיד, אז לא כל כך יצא לנו להתראות, כיף לראות אותו אחרי הרבה זמן.

כשנכנסנו בחזרה הביתה, ראיתי את פרננדה יושבת עם קרי, הן דיברו, כנראה ריכלו, כהרגלן.
"שון!"פרננדה צעקה אל שון וקמה לחבק אותו והוא החזיר לה חיבוק, הם גם נהיו חברים טובים בזכותי.
"התיישבנו והתחלנו להשלים פערים שלושתינו, שמתי לב שג'ייק זורק מבטים גנובים לכיוונינו אך לרגע קצר בלבד.
רציתי לדבר איתו, לשבת איתו כמו מקודם, הוא היה ממש אחר, שונה מהג'ייק שאליו אני רגילה בבית הספר, כנראה שלא תהיה יותר הזדמנות כזאת, כשאחזור לבית ספר, הכל ישאר כרגיל, אני אהיה בלתי נראית וג'ייק…ג'ייק יחזור להיות הג'ייק שמתעלם ממני.