בשדות שלהן – פרק 3

עומר עמד בכניסה לדלת הכיתה של מיכאל , הוא הציץ והביט בה , בחברה שהייתה שלהם פעם ואפילו גם שלו.
הוא התקדם והתיישב מולה כשהוא בולע רוק,הכל בשביל טהר הוא חשב.
״היי״הוא השמיע בקושי מילה .
מיכאל הרימה את מבטה ממחברת המתמטיקה שלה , היא הייתה בהלם שראתה את עומר מולה .
״היי״ היא השיבה בנימוס
״רוצה לשבת איתנו?״הוא שאל אחרי שחשב איך לגשת ומה בכלל להגיד.
מיכאל כיווצה את גבותיה , היא לא הבינה מה פשר הדבר , ממתי מישהו מהם ניגש אליה בכלל?
״מי זה איתנו?״היא שאלה
״החברים…״הוא הרגיש מובך , היא הקשתה עליו.
מיכאל נשמה עמוק , החברים , החברים שעזבו אותה ברגע שהיה לה קשה ? החברים שנשארו החברים של אחותה טהר ? איזה חברים אלו .
״אני…״מלמלה מחפשת תירוץ ״אני חייבת לסיים את התרגילים , יש לי תכף שיעור מתמטיקה״.
היא חזרה למחברת , בקושי מביטה בו.
הוא הניד את ראשו בכאב , הוא הרגיש מושפל , טהר צדקה , אחותה התחרפנה.
הוא חזר לחברים שלו שהביטו בו בסקרון , הוא הניד את ראשו לשלילה ופתח את ידיו לצדדים מסמן כניעה.
״אמרתי לכם״אמרה טהר בחצי חיוך ״היא לא כזאת מסכנה כמו שחשבתם״.
היא קמה בסערה מהחברים שלה , וצעדה לכיוון הכיתה , הם לא מבינים שמיכאל של היום זו לא אותה המיכאל של פעם ? היא בן אדם אגואיסט שקבור בעצמו .
אריאל נאנח , הוא לא הבין מאיפה כל השנאה של טהר לאחותה התאומה .
הוא רצה לשאול את מיכאל מה קורה לה , למה היא מתרחקת מכולם , זאת אומרת הוא ידע מה קרה לפני שנתיים , אבל הינה טהר בסדר גמור , הוא רצה כמעט לבכות בכל פעם שראה את מיכאל במבט העצוב שלה מתהלכת בבית הספר לבדה.
אבל לא היה לו את האומץ,והוא שנא את עצמו על כך.
בצלאל הביט בבנותיו שאכלו את ארוחת הצהריים בשתיקה , הוא כבר שנתיים מנסה לקרב בין שניהן , בכל דרך אפשרית.
הוא שולח אותן לטפל בגידולים שלו לבד, הוא מבלה איתן זמן איכות פעם בשבוע ללא הקטנים שלו , הוא מתעקש לסוע יחד עם שניהן לקנות בגדים ולא עם כל אחת לחוד.
״מיכאל , איך עבר עלייך היום?״הוא שאל בניסיון לשבור את השתיקה המתוחה.
״מעולה אבא״ אמרה מיכאל בחיוך הכי רחב שיכלה לחייך , והמשיכה לאכול , היא האמינה באופטימיות , ואהבה שאבא שלה מחייך בגללה.
״טהר?״הוא הסיט את מבטו לטהר.
״בסדר…אני מניחה״מלמלה טהר מסיתה את שיערה הבהיר לאחור כשכמעט נגע בצלחת.
״למה את מהססת?״ שאל בצלאל , הוא ניסה להיות תמיד הכי מתעניין , כדי שירגישו שיש להן תמיכה.
״אולי מיכאל תגיד לך״ פלטה טהר מעבירה מבט חד במיכאל שנעצרה מלעיסת המלפפון.
בצלאל העביר את המבט אל מיכאל , הוא יכל להריח ריב מתקרב.
״אין לי מושג על מה את מדברת…״ התממה מיכאל , היא לא רצתה לדבר על הקטע עם עומר, אז היא חייכה וקמה מהשולחן כשהיא מתחילה לפנות את הכלים.
״בסדר,תמשיכי להתנהל כאילו אין אנשים מסביבך״אמרה טהר , היא הרגישה שהאדישות וההתכחשות של מיכאל למצב שלה כבר שנתיים מעלה לה את העצבים בגוף.
״מה הבעיה?״שאל בצלאל מעביר מבטים בין שניהן,הוא הרגיש שאולי היום ידע מה קרה בין התאומות שלו.
״שום דבר אבאלה״ חייכה מיכאל שוב חיוך וצעדה למטבח עם הכלים.
״מיכאל !״ צרחה טהר , זה ממש עצבן אותה ״מיכאל זה מה שקרה! , מנותקת מהעולם , והיא חושבת שהיא יכולה להיות לבד וכולם בכיס הקטן שלה,היא לא מדברת עם אף אחד ! כמו אוטיסטית״ פלטה לבסוף טהר , היא נבהלה מהמבט הכועס של בצלאל , מיד הניחה יד על פיה ורצה לחדרה.
מיכאל ששמעה את הצעקה של טהר מהמטבח , עזבה את הכלים בתוך הכיור ויצאה מהבית בריצה.
בצלאל נעמד משקיף על השדות שלו מהמרפסת , הוא הרגיש את הלב שלו נשבר בפעם השנייה , תראי מה עשית ! הוא חשב , עזבת אותי לבד , עם 7 ילדים , ואני צריך לסבול את מה שהשארת כאן , כי לא יכלת לשאת בחיי נישואים שאיבדו את הקסם שלהם ! הוא תפס את ראשו בתוך ידיו והרגיש איך פעם ראשונה הוא בוכה באור יום ולא מתחת למיטה בלילה כדי שילדיו לא ישמעו.
מיכאל רצה אל עבר חממות השרי ונזרקה על הרצפה כשהיא מתפרצת בבכי , השמלה הלבנה שלה מהבד המקומט , והראסטות הארוכות שלה נגעו באדמה . לא היה לה אכפת , היא הצטמררה מהמילה שכינתה אותה טהר , היא לא הבינה על מה טהר מדברת , טהר התחילה להתנהג אליה באיבה אחרי שאמא שלהן בחרה לנטוש כי לא היה לה כיף בחיי הנישואים , ומאז ככה כל החברים לקחו צעד אחורה ובחרו בטהר , אז איך היא יוצאת מכל זה אשמה ?
טהר התיישבה על רצפת חדרה כשהיא נשענת על דלת החדר,היא העבירה ידיים על שיערה וחשבה כמה היא שונאת את כולם , את אמא שלה שעזבה אותם , את אחותה שבחרה להעלם לכולם דווקא כשהיא היתה צריכה אותה , ואת החברים שלה שמאשימים אותה במה שקורה לאחותה .