בת הירח – פרולוג

אני כותבת את זה גם במקום אחר, נא לא לכעוס עליי ^^
—–
בת הירח רצה ביער. רגליה היו מלאות בבוץ ועשבים שנבדקו אליהן, אבל זה לא עניין אותה. כל חמש דקות היא כמעט דרכה על שולי שמלתה שהייתה פעם לבנה, זוהרת ממש, אבל כרגע הייתה מוכתמת ומלאה סימנים ממסעה; שרווליה הקצרים, שרוולי גופיה דקים, בהחלט לא הגנו על עורה החשוף והבהיר מהקור. אבל היא לא שמה לב לקור – היא הייתה מרוכזת בדרך שעברה, הייתה מרוכזת בדבר אחד: לברוח. 'השגתי אותו, זה בטוח, אבל הוא לא מוותר, הוא עדיין רודף אחרי, ואם אתמהמה הוא ישיג אותי וזה יהיה הסוף.' הזכירה לעצמה, ממשיכה לרוץ. שולי היער כבר נראו באופק. התקווה נראתה באופק. היא רצה דקות מועטות, והגעתי ליעדה – היא הגיעה לשער לעולם בני האנוש. ליציאה מעולם הקסם.

*

'אוף. משעמם. אימא מכינה ארוחת ערב, אבא ישן, ודאיצ'י דבוק למחשב. מה אני עושה עם החיים שלי?' חשבה היקארי בת האחד עשרה. דאיצ'י, אחיה התאום, היה כמו החבר הכי טוב שלה שלה – הם תמיד היו ביחד.
היקארי החליטה להתגנב לחדר שלו ולבדוק. היא התגנבה על קצות האצבעות לחדר שלו, נכנסה בשקט, עמדה מאחוריו, ואז…
"בו!" היא צעקה.
דאיצ'י קפץ מבהלה, וכך גם שיערו השחור. "הבהלת אותי!" אמר בכעס; היקארי צחקה.
"את מעצבנת, אחות קטנה." התלונן וגירד בראשו בתהייה. "מה את רוצה ממני?" שאל בקוצר רוח.
"משעמם לי!" התלוננה.
"אז? את יודעת שאני באמצע עשיית שיעורי בית לשיעורי רפואה. זה מאוד קשה, את יודעת." אמר דאיצ'י בעייפות. דאיצ'י תמיד היה תלמיד מצטיין, מחונן. הוא למד בכיתה מיוחדת בשכבה של אחותו – כיתה למחוננים. לפעמים אפילו שקלו להקפיץ אותו כיתה. בשונה מאחותו – שהתקשתה מאוד בשיעורים עקב בעיות הקשב והריכוז שלה, וההתנהגות שלה.
"אז למה אתה במחשב?" חקרה אותו היקארי.
"בגלל שאני עושה עבודה על גנטיקה; אני צריך מידע מהאינטרנט." הסביר.
"היקארי, את יכולה בבקשה להוריד את הזבל במקום להציק לאחיך?" נשמע הקול של אימא שלהם.
"אבל למה אני?!" התלוננה היקארי.
"צודקת. אז שגם דאיצ'י ילך לעזור לך, לא חסר זבל." אמרה אימם באנחה.
דאיצ'י קם ממקומו באי חשק והלך אחרי אחותו במורד מדרגות ביתם לכיוון הפח שנמצא ברחוב. הם חצו את הגינה, ומזווית עינו ראה דאיצ'י נערה בשמלה לבנה עם שיער כסוף זוהר ועור לבן כמעט לחלוטין שפשוט נופלת מהשמיים – נופלת ממעגל אורות צבעוניים שפשוט הופיע באוויר; הוא ראה את גופה מרפה לפתע, וקלט את הדמות מתמוטטת על האדמה.
היקארי הביטה לכיוונו." דאיצ'י, תראה!" היא הצביעה על הנערה חסרת החיים. שניהם הלכו לכיוונה.