בת הרוח פרק 21

הסרט נגמר ואני לא יודעת אם אני יכולה להתמודד אם לדבר עכשיו עם ליאו, אחרי שהוא ניסה להחזיק לי את היד. וכמובן התגובה שלי לעניין המסובך הזה: מה נראה לו? הוא בתם קרפד מלוקק שמנסה להתחנף אלי כדי להגיע לסבא שלי ולעלות בדרגות או במשהו אחר במשפחה בעלת התסביכים הפסיכולוגיים הזאת. זאת הייתה המסקנה הסופית שלי מהערב הזה, ועכשיו אני צריכה להמשיך לתכנן, איך אני אברח? או איך אני אבנה מכונת זמן, או מכונה לשטיפת מוח. אני אצטרך לתכן הכל בפרטי פרטים כדי שזה יצליח. שנייה, הרגע הגעתי למסקנה שליאו יכל להפריע לי שמימוש התכניות! נהדר, עכשיו אני צריכה לא רק לתכנן את הכל אלא גם את הדרך שבא אני אפטר מליאו, איזה חיים נפלאים יש לי.
ובואו נחזור מהמחשבות שלי לעולם האמיתי. אני וליאו יצאנו מהקולנוע ונסענו בשתיקה מוחלטת בחזרה ל"בסיס". הגענו, נפרדנו אחד מהשני והלכנו לדרכינו. הלכתי לחדר שלי וישר למיטה! מספיק עם המחשבות האבדניות והתכנונים להיום. נרדמתי וחלמתי על איך הסיניים ישתלטו על העולם.

בבוקר התעוררתי, חסרת כוחות לחלוטין, או המילים אחרות: כמו תמיד. אבל אז הבנתי משהו. אנחנו נמצאים ליד אוניברסיטת אוקספורד, אבא שלי מלמד שם! אוי איזה טיפשה אני, לא סיפרתי דבר על הורי.
אז ככה לאבי קוראים זיגמונד, ולאמי קוראים מרתה. אבא שלי הוא פרופסור לפסיכולוגיה למלמד כמובן פסיכולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, ואמי מלמדת באותו מקום משפטים. עכשיו אני אסביר את האירוניה בזה לאבא שלי קוראים זיגמונד, על שם זיגמונד פרויד אבי הפסיכולוגיה, והוא מלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה! ולאשתו של זיגמונד פרויד קרו מרתה………אז הבנתם את האירוניה בזה?
החלטתי שהיום אני אלך לבקר אותם, אני צריכה פסק זמן בכל התסבוכות שיש פה ומהנבואה שאני לא רוצה להיזכר בה.
התגנבתי מהר ככה שאף אחד לא ראה אותי. יצאתי מה"בסיס" והלכתי לכיוון האוניברסיטה. ראיתי הרבה סטודנטים ממהרים להרצאות, חסרות להם הרבה שעות שינה לפי המראה שלהם, נכנסתי לאוניברסיטה, שנראתה ממש כמו טירה של בני אצולה, והתחלתי ללכת לכיוון אגף הפסיכולוגיה. יש שם יותר מ-5000 תלמידים אז ידעתי שאני אתקל במישהו. למזלי אימנו אותי לא להיתקל באנשים ובאורך פלא באמת לא נתקעתי באף אחד.
סוף סוף הגעתי למקום שבה אבא שלי מרצה. חיכיתי לו ליד הדלת וראיתי בערך מאה סטודנטים נכנסים, וכל אחד ואחד מהם נעץ בי מבט מבולבל מה שהרבה יותר גרוע איכשהו ממבט זועם. אבא שלי תמיד נכנס לכיתה שלו ישר עם הצלצול, לא מאחר אבל לא מקדים, והנה הצלצול בה ואיתו אבא שלי. הוא היה ממש מופתע לראות אותי לפי הבעת פניו.
"אממ היי אבא" אמרתי לו.
"בוקר טוב ווינטר, בינתיים תיכנסי איתי לכיתה, שבי לא משנה היכן, אחר כך נדבר על מה את עושה פה" אמר במבט קצת כעוס, אבל אבא שלי אף פעם לא כועס עלי באמת, הוא כזה אבא מגניב שכל אחד רוצה, אני זוכרת כשעשינו צניחה חופשית באפריקה…….זה היה אחד הדברים המדהימים ביותר שעשיתי אי פעם. מצאתי מקום פנוי מאחורה. התיישבתי וראיתי את………….