גבעת הכוכבים- פרק 9
"אני אפגע, ואתה תמות אם לא אבקש.." השיבה ביובש, לוטפת לראשו חרישית, מחליקה אצבעותיה לשיערו המאובק, לשיערו הדביק, מניחה כי לא עבר מקלחת או כל שטיפה אשר תדאג להיגיינה האישית, מניחה כי לא חלף למחשבתם לדאוג לקיומו, כי הניחו לגופו לגסוס תחת מעטפת כאבים וסבל.
הוא חרחר חרישית, מחניק נשימותיו הכבדות, מישיר מבטו אל עברה, ומבטו עגום, כמתחנן כי לא תעשה דבר זה או אחר, כמתחנן כי תניח לעניין, כי תניח לגופו לדום תחת אותה מחלה לא מוכרת, לא נודעת.
היא הניחה לגופו, מתקדמת אל עבר דלת המרתף, צעדיה קלילים והבעתה נחושה. אין בכוונתה להניח לגופו לדום , לא כך, לא בגיל כזה, לא עכשיו.
היא הלמה בנוקשות לדלת המרתף, והלמותיה כבדות, דורשות, מלאות ביטחון ועוצמת מה, אך אין אשר יאזין, אין אשר יגיב לעוצמתן.
היא הלמה לדלת המרתף בשנית, מצרפת לכדי הלימותיה זעקה חרישית, אך גרונה יבש, ואין לקולה כל דרך להגיע ליוצאי המרתף, לשומריו.
והנה נקישות פזיזות מהדהדות ברחבי המסדרון, צלצול מתכות חרישי וחסר כל טקט, צלצול המתכות אליו צפתה.
והנה נפערת דלת המרתף לרווחה, וכלפניה גבר גדל ממדים ולגופו שריון מהודר, ולידו כלי נשק רם, המפיץ לעוצמתו, המעיד רמתו.
"תביא מים. אם לא בשבילי, בשביל הנער… הוא גוסס.. אם לא ישתה לכל הפחות, ימות בקרוב.." מלמלה בתחנוניה, אך האדם לשריון ניצב ברמתו, ומבטו אטום, נטול כל רגש.
והנה נקישות נוספות מהדהדות לרחבי המסדרון, אך הפעם נקישות אלו מוכרות אף יותר מכל, נקישות אשר הרגל קיומן העלה חיול דל לשפתיה היבשות.
תגובות (2)
הערה אחת:
לקח לך הרבה זמן :<;
אבל זה יצא יפה, אז סלחתי ;)
תגובה:
תמשיכייי
חחחחחחח מסכימה עם עניין הזמן XD
תודה רבה, אמשיך(;