ג'ונסון בלק – פרק 21

17.2.2035

כבר ב3 בבוקר יצאנו ליעד הבא שלנו , הפעם הוא לא היה עירוני – הוא בהר המערות , הר שנמצא בכפר קטן , כ4 שעות מריצורג .
הפעם ידענו מה אנחנו מחפשים – זה היה מצוייר ליד הספרה 2 – אנחנו מחפשים מפתח משונן .. עתיק … כסוף .. כמו זה שראיתי בחדר שלי אז , שיצא מהגיטרה .
דיוויד סיפר לי שזה קרה גם לו לפני כמה שנים , ולא יכול ששנינו מדמיינים … נכון ?
נסענו משהו כמו 5 שעות , יותר מהמצופה , כשירדנו ההינו מותשים עם המון המון שרירים תפוסים , אבל לא יכולנו לחכות דקה – אנחנו חייבים להתחיל לעלות .
עלינו במעלה ההר , נכנסנו לכל מערה , גם לקטנה ביותר – ולא מצאנו כלום , המשכנו לעלות , עד שהתייאשתי וקרסתי
"די,אני לא יכולה לזוז יותר!!" אמרתי ונצחתי על הרצפה . דיוויד שכבר הצליח להתקדם קדימה חזר אחורה לנסות לשכנע אותי להמשיך
"מה קרה?לא רוצה לחזור הביתה יותר?" אמר לי בקול קשוח . "בטח שכן!!!אבל בחתיכה אחת!!!"
הוא משך אותי מישיבה לעמידה ואחז בידי , עזר לי לעלות את העליות הקשות שהתחילו ממש עכשיו
אם הוא לא היה פה איתי , ההיתי מתייאשת מזמן .
הגענו למערה גדולה במיוחד .זה חייב להיות פה .
הוא התקדם בזהירות פנימה , הושיט לי את היד שלו , לא לקחתי אותה – פשוט התקדמתי לבדי(בזהירות רבה) והדלקתי את הפנס ראש שלי .
התקדמנו בחדרים של המערה , סקרנו את כל הקירות מהתחתית עד לתקרה .. ההינו במערה 3 שעות – היא היתה ענקית !!! מזל שהשארנו קצוות חוט בדרך , ממש עמי ותמי אנחנו !
נמאס לי , ועכשיו באמת , בעטתי בקיר המערה
והוא התמוטט
דיוויד הסתכל על הקיר מתפורר בהלם , הבחנתי בקופסא מוזרה – כמו של המפה בתוך ההריסות
" יש " אמרתי בניצחון
שלפתי אותה מערמת האפר והאבנים שהתמוטטו ופתחתי אותה
המפתח .

לקח לנו עוד 4 שעות להצליח לצאת מהמערה הזאת , השעה היתה ממש ממש ממש מאוחרת וההינו ממש עייפים
תכנית , אני ההיתי ממש עייפה, דיוויד סופר מן .
"רוצה להתערב שלא יקח לנו יותר מ10 דקות לרדת למטה?" שאל אותי
"מה ?! "
הוא הרים אותי , ניסיתי להתנגד ולהמשיך בברוגז הסמוי שלי אבל הוא כמובן יותר ערני ממני והחזיק אותי חזק ,
הוא התקרב יותר ויותר לצוק וממש עמד על הקצה "מהה אתה עושה משוגע ?!?! " צרחתי וניסיתי להתנתק מימנו
הוא היה אדיש לגמרי , ופשוט קפץ .
תוך 9 וחצי דקות הוא היה למטה , על האדמה , על הרגלים , כמו חתול .
הוא נתן לי כמה שניות להתאושש ואז הוריד אותי על הרגלים … מגחך ואז הוא התחיל לצחוק בקול
"יאו !!!!! אני לא מאמיין !! תראי את הפרצוף שלך !!! נו מה , לא סיפרתי לך שאני סופרמן ? "
"מה אני אגיד לך , אתה מממש מצחיק , כל כך מצחיק שהר הגעש הרדום הזה מתפרץ שוב " אמרתי בעוקצניות והתקדמתי לכיוון המכונית
" נו באמת קמיליה " הוא רץ אחרי , מנסה לחבק " למה את לוקחת הכל כ"כ קשה? "
"ככה"
" את חתיכת נסיכה סנובית ועקשנית " הוא אמר לי בקול מאשים
" תודה על המחמאות "
" ממתי את כזאת עוקצנית ? "
עצרתי והסתובבת אליו , שמתי את הידים בכיסים של שורט ג'ינס , מתחת לטוניקה שלבשתי .
הוא הצמיד אותי חזק אליו , השענתי את ראשי על על החזה הקשה שלו , הוא ליטף לי את השיער וניגב לי את הדמעות עם הידיים המאוד מלוכלכות שלו , לא היה לי אכפת ..
"מחר יהיה יותר קל … נהיה במלון כל היום , רק נפענח את הכתב סתרים , יש לי ספר בשנדל עתיקה שלצידו תרגום באנגלית … זה יהיה ממש פשוט .. "
"אני אוהבת אותך…מאוד…" לחשתי לו כשחיבקתי אותו יותר "מאוד…"
הוא צחק , הרים אותי והכניס אותי לאוטו -למושב האחורי
שם ישנתי עד הבוקר שלמחרת – עד ל10:30

18.2.2035

התעוררתי . לא היה לי שמץ של מושג איפה אני , פתחתי בזהירות את העיניים ומתחתי את הזרועות
גיליתי שאני בחדר שינה טיפוסי של בית מלון , בצבע חום+שמנת , על מיטה ענקית ורכה
אוי דיוויד דיוויד , הוא תמיד חייב את ההכי יפה והכי יקר , חתיכת שוויצר הבלונדיני הזה .
קמתי בזעירות מהמיטה , מסוחררת , ופתחתי את הדלת הראשון שאני רואה – נכנסתי למקלחת .
שם חיכה לי אחד התיקים שלי – עם הבגדים הנקיים . התקלחתי והורדתי מעצמי 40 קילו של אפר וחול , חפפתי את השיער מלא הקשרים , לבשתי שמלה פשוטה ויצאתי מהמקלחת .
דיוויד ישב על הספה בסלון הסוויטה מול הטלוזיה
"בוקר טוב היפיפיה הנרדמת "הוא לחש לי כשהתקרבתי אליו . התיישבתי על רגליו ושמתי את ראשי על צווארו , הוא ליטף את ידי ונישק אותה .
"למה לא הערת אותי?"
"כי את ממש מתוקה שאת ישנה ככה,יאלה, יש לנו המון עבודה."
הוצאתי את המצלמה מהכספת של החדר והוא הוציא את הספר המתורגם שלו , וישבנו והתחלנו להשוות מילים
חשבנו שזה קל .. מסתבר שממש לא !!!
"זאת אותה מילה?!" שאל אותי דיוויד בפעם ה50 היום . התקרבתי ממש ממש קרוב עם הזכוכית מגדלת ובחנתי את הקווים המוזרים של האותיות המשונות
"נראה לי…כן…"
"מה הפרוש שלה ?"
"ממעמקים" אמרתי וכתבתי את התרגום על הדף
ככך המשכנו עוד 5 מילים עד שיתייאשנו , לא מצאנו את המילה השישית !! עברנו דף דף , שורה שורה , ולא מצאנו !!
" מה יש לנו עד עכשיו ? "
" ממעמקים חוכמה דלות קריאה שפע "
" התרגום שלהם בשנדלית נשמע יותר מובן מאוסף המילים האלה "
"טוב בואי נחשוב בצורה הגיונית,מה הקשר בן המילים האלה ?" . הבטתי בו במבט ריק , אובד עצות!!
" אוקי … והמבנה התחבירי ? " . הוא קיבל אותו מבט בדיוק
"אולי דבר והיפוכו ?! " בשלב הזה אפילו לא היה לי כוח לעשות לו פרצוף , פשוט קמתי ומשכתי אותו אלי
"בוא נצא!!! " אמרתי לו בקול מתלהב
" לאן את רוצה לצאת ביום שכזה יקירתי ? " הוא אמר ופתח את החלונות
גשם??!?! אין מצב !!!!! אוף , עד שאני מקבלת יום חופש ?!
" נו מה , ניתן לכמה טיפות להפריע לנו לבלות ? " אמרתי כשהגשם התחזק יותר ויותר
הוא צחק ואני כעסתי , "תודה אלוהיםםםם מתה עליך" אמרתי וסגרתי את החלון
"חמדתי , רוצה אולי לנגן קצת ? " הוא הושיט לי את הגיטרה , הנדתי את ראשי לשלילה
"נמה? טוב נו, רוצה ללכת לטייל במלון ? " שוב הנדתי את ראשי " אז מה את כן רוצה ?! "
" אני רוצה לצאת החוצה " " או במילים אחרות – לחטוף דלקת ראות !!"
"בבקשהה!! אני מציעה לך הצעה שלא מהעולם הזה !! ללכת לקפוץ איתי בשלוליות!!!"
"טוב נו , איך אני יכול לסרב ליפיפיה שכמותך ?" אמר והשתחווה "לכי לשים מעיל "
'ישש !!!" קפצתי עליו בחיבוק ונשיקה ורצתי להתלבש בהתאם
תוך רבע שעה דילגנו שנינו ברחובות העיר הריקים , יד ביד , מחייכים , מתרטבים מתחת למטרייה (יש לציין שהיא בצבע ורוד פאקצה-זה מה שמצאנו !!)
טיילנו וטיילנו , עד שהגענו שוב למלון , והרטבנו את כל הלובי עם המעילים שלנו, אותם התבקשנו להשאיר בחדר כביסה . ישבנו בכיסאות גבוהים בחדר האוכל הריק ושתינו קפה חם ומתוק
לפתע הרגשתי מישהו עומד מאחורי , יותר נכון מישהי , שמסתכלת בסקרנות על דיוויד
"סליחה..אתה דיוויד סקוטן ?" שאלה האישה באנגלית
"תלוי מי שואל " ענה לה דיוויד , במבטא מושלם
" אני ג'סיקה דיזלי , זוכר ? "
" לא … מי את ? "
" נו אתה לא זוכר אותי !??! אני לא מאמינה !!! "
" סליחה גבירתי " התערבתי עכשיו , אדומה מקנאה "הוא טוען שהוא לא מכיר אותך , זה שתשאלי שוב לא יעזור "
" חבל שאתה לא זוכר , לא זוכר שהרסת לי את החיים !! " צעקה עליו !!
דיוויד קם מהכיסא " מה ?! מה לעזאזל עשיתי לך ? "
"כלום , רק הכנסת אותי להריון וברחת !! "
מההה ?!?!??!?! O: