גורל- אמת |. פרק 10

אני קמה לקול ציוץ הציפורים. אני מסתכלת על המיטה שלי ומחייכת. עברנו את זה. כל אתמול אני וטום הלכנו עד שהגענו למחנה. אני לובשת את הבגדים הרגילים, אוספת את השיער לצמה ויורדת. 
״בוקר טוב חמודה שלי,״ קייט נושקת לי לראש. לפתע מישהו עוטף אותנו בחיבוק. אני פוקחת עיניים ורואה את הפרצוף של דרייפוס ומרגישה את הזרועות שלו מוחצות אותנו.
״מצב רוח טוב?״ אני שומעת את קולו של טום מחייך.
״אוי נו בוא הנה עומסים!״ אני קוראת לו.
הוא מחייך, לא מאמין שהוא עושה את ומצטרף לחיבוק שלנו.
פתאום אני מרגישה איך הריאות שלי מתרוקנות, ״לא…נושמת…״ אני ממלמלת בקושי.
הם ממהרים לכתרחק ממני ואני ממהרת לנשום נשימה ארוכה. כשהנשימהשלי מסתדרת אני מראה להם את זה עם אגודל למעלה.
״שנלך פריקית?״ טום שואל אותי והולך לעבר הדלת.
״ביי!״ אמירותיך לקייט ודריי ויוצאת מהדלת לקריאות הביי שלהם.
״ממה הם מאושרים כל כך?״ אני שואלת את טום כשאנחנו הולכים.
״לא יודע, אולי מזה ששרדנו?״ הוא מעלה ניחוש.
״יכול להיות…״ אני חושבת על זה.
״טוב, זזתי!״ הוא צועק ורץ לקבוצה שלו.
אני מצטרפת לקבוצה שלי.
״שלום תלמידים!״ אני שומעת מישהו אומר, ״אני יהיה המורה החדש שלכם מהיום.״ אני נזכרת ברוי. בזה שהוא לא יחזור. אף אחד לא שואל איפה הוא. וזה הורג אותי. אבל אני שותקת.
״בואו ננסה לעבור את המסלול הזה בתור קבוצה.״ הוא אומר ואנחנו באמת מתחילים. כרגיל דברים קופצים עלינו פה, קופצים עלינו שם אבל אני לא שמה לה אליהם. אני רוצה לצרוח. אבל אני שותקת. כי אז ההולוגרמות יגלו אותנו. ואין לי כוח לזה.
שאר היום עובר בדיוק ככה. אני עושה את הדברים, לא טוב כמו פעם אבל לא גרוע כל כך.
בסוף אנחנו חוזרים הביתה.
״חזרתי!״ אני צועקת לחלל הריק, ״מישהו פה?״
 ״היי אלקסיס,״ דרייפוס מחבק אותו מאחורה, ״איך היה היום?״
״היה נחמד…״ אני ממלמלת ונגשת איתו לשולחן.
״את גם רוצה לשתות?״ הוא שואל אותו. אני מניה בראשי.
״על מה את רוצה לדבר?״ הוא שואל אותי אחרי שתיקה ארוכה.
״איך אתה וקייט נפגשתם?״ אני שואלת אותו.
הוא מחייך,״ היא הייתה חניכה של הצד השני. ראיתי אותה כשהם התאמנו ביער פעם והתאהבתי.״ הוא מחייך בעונג כשהוא נזכר ברגע,״והתחלתי לעקוב אחריה, לא שהיא יודעת מזה, אבל הייתי עוקב אחריה במשך תקופה ארוכה. והיא נפגעה מהצד שלה, שהם היו *מאוד* לא נחמדים אליה בלשון המעטה…אז עזרתי לה כשהיא ברחה מהצד הזה. וגרמתי לה לעבור צד.״
״וזהו?״ אני שואלת.
״לא, ושעוד חלק ארוך אבל אני חושב שכדאי שתלכי לישון, את עדיין תשושה מהיער, גם אם את לא מודעת לזה.״ הוא מקים אותי ומכוון אותי אל המדרגות,״את הסיפור תשמעי בפעם אחרת.״ הוא אומר כמו קרא את מחשובתיי.
אני מחייכת אליו,״באמת לא תזיק לי שינה טובה…״ אני מחייכת אליו ועולה לחדר שלי במהירות. רני נשכבת על המיטה ונרדמת במהירות. אני חולמת את החלום הרגיל רק שהפעם הפנים של אמא שלי נראים כמו הפנים של קייט, כאילו היא עברה ניתוחים…ויש לה את אותה שיער, ואותם עיניים. אני מרגישה מוזר, יודעת שככה ראיתי אותה כל הזמן. החלום ממשיך והדמות עם הברדס מכוונת אליי שתי חיצים. אבל הפעם אני רואה מי זה.