גורל- אמת | פרק 8

אנחנו לא מספיקים להגיב ודמויות ירוקות קופצות עלינו ומפילות אותנו אל הרצפה. חניך מהצד השני מסתכל לי בעיניים כשהוא בדיוק מעליי. אני פוזלת הצידה ורואה שעל רוי שוכבים שלושה חניכים.
אחד מהם פולט לפתע קול של כבשה. אבל ממש מדויק. אם לא הייתי רואה את הפה שלו זז ואם זה לא היה קורה כמה פעמים הייתי בטוחה שיש כבשה לידו. בעקבות הקול שהוא עשה הצטרפו אלינו עוד חמישה מהם.
הם מוציאים חבלים וקושרים את רוי אל עץ.
מי שנראה המנהיג שלהם מתקרב אליי, ״עכשיו ילדה,״ הוא מושך בשערי ומרים ככה את ראשי, ״או שתראי את החבר שלך מת או שתגלי לנו מה את יודעת על המיקום של האבן.״
״אני לא יודעת״ אני אומרת להם.
״ט-עות!״ הוא אומר ומסמן לאחד מהם עם היד. הוא זורק סכין שננעץ ברגלו של רוי. הוא מתכווץ מכאב אבל לא משמיע שום קול.
״באמת, שאני לא יודעת כלום! תעזבו אותו!״ אני מתחננת אליהם.
״הצעירים של ימינו״ הוא נאנח למרות שהוא נראה בגיל שלי. ״שוב פעם טעות.״
ועוד סכין נשלח אל רוי. הוא פוגע לו בגב התחתון.
״די!!!״ אני צורחת במקומו,״ תעזבו אותו! הוא לא יודע כלום!״
״אבל את יודעת.״ הוא מחייך אליי וחץ נשלח אל ידו של רוי ומצמידה אותה יותר לעץ.
״אתה צודק…״ אני אומרת ברעד, ״אני באמת יודעת…״ אני נושמת עמוק, ״ואני יגלה לכם. אם תשחררו אותו.״
הוא מסמן להם והם קורעים את החבלים. 
״רוי!״ אני צועקת ורצה לתפוס אותו כשהוא נופל על הרצפה.
״מה את עושה?״ הוא שואל אותי בלחש כשאני מקרבת את פניו לשלי.
״מצילה אותך.״ אני לוחשת חזרה כשאני מרגישה בשיער שלי נמשך לאחור ומתרוממת לכיוונו.
״אנחנו עשינו את עסקנו בעניין עכשיו תורך.״ 
״אוקי,אוקי,״ אני מושכת לי זמן לחשיבה.
״אין לי את כל הזמן בעולם!״ הוא צועק עליי.
״בסדר, לא צריך להרוג אותי…״ אני ממלמלת, מושכת עוד זמן.
״לא צריך להרוג אותך,״ הוא מחייך אליי,״אבל את חבר שלך כן אם לא תמהרי!״
״נזכרתי, נזכרתי! אל תהרוג אותו!״ מיהרתי להגיד, ״זה נמצא ליד המפקדה שלנו. יש שם מערה. תלכו שתים-עשרה צעדים קדימה שלוש ימינה ותחפרו בקיר המערה. האבן נמצאת שם.״
״לכו!״ הוא צועק על שלושה מהחבורה שלהם והם ממהרים להמלט במעבה היער. אני מתחילה לטפל ברוי באלתור. אז סופגת לו את הדם עם פרחים ומכינה לו תחבושות מעלים ארוכים וגמישים ומחתיכת בד מהחולצה שלו. אני רואה על הפנים שלו שעדיין כואב לו אבל לפחות הדימום פסק. בסופו של דבר רוי נרדם בזרועותיי. לאט לאט הערב הבוקר עולה והסבלנות שלהם יורדת. 
״הם כבר היו אמורים לחזור לא?!״ הוא צועק.
״זה תלוי בהם…״ אני שומעת את רוי ממלמל תוך כדי התעוררות.
״בשבילך כדאי שהם יחזרו מהר!״ הוא משתיק אותו.
אנחנו ממשיכים לחכות כשלפתע יוצא בריצה מבין העצים אחד מאלה שהלכו, ״בוס, זאת הייתה מלכודת!״ הוא הספיק לגלות שנייה לפני שהוא מתמוטט על האדמה. מת.
״אהההה!״ המנהיג צועק והם מסתערים עלינו. הם קושרים את שנינו במהירות. אחד מהם מכוון חץ וקשת אל רוי.
״וזה שתלמדי שלא מתעסקים איתנו.״ המנהיג אומר והקשת יורה את החץ הוא פוגע בגב שלו באזור הלב. 
״תעזבו אותו!״ אני צועקת ובדיוק אחרי נשמע קול ציפור מוזרה. הם משתתקים ומתחילים לברוח.
אחד מהם מפיל סכין בדרך. סכין שמשחררת אותי מהחבלים. אני ממהרת לקום ורצה אל רוי.
״רוי!״ אני צועקת והופכת אותו.
״אלקסיס?״ הוא שואל מטושטש ומושיט יד אל לחיי.
״כן, כן זאת אני רוי.״ אני אוחזת בידו.
״יש משהו שאני חייב להגיד לך,״ הוא אומר כשהוא משתנק בין מילה למילה,״לפני שאני מת״
״לא, רוי! אל תגיד את זה! אתה לא תמות! אני מבטיחה לך…״ אני מתחילה לבכות.
״אני…״הוא אומר בכאב,״אני…״
״אני יודעת רוי, זה בסדר״
״אני אוהב אותך אלקסיס.״ הוא משלים את המשפט, ״עכשיו אני יכול למות בשקט.״
״לא, רוי! לא…״ אני צועקת כשהמבט שלו הופך לריקני.
הוא מחייך אליי את החיוך העקום שלו. ואז מתעוות בכאב. אני מתקרבת אליו באיטיות. הוא עוצם את עיניו וגם אני. השפתיים שלנו נוגעות אחת בשנייה לנשיקה ארוכה ומתוקה. הראשונה שלי. לפתע אני מרגישה איך השפתיים שלו מתקררות,״אל תלך, אני אוהבת אותך…״ אני אומרת לו.
אבל הוא לא פוקח עיניים. אני מנשקת אותו עוד פעם. פעם אחרונה כשלפתע אני שומעת קול מאחוריי ועוד קול חבטה. אני מסתובבת ורואה גופה של מישהו מהצד השני נוחתת לצידי.
״מי שם?״ אני מתרוממת במהירות.
לפתע טום יוצא מבין העצים ואני רואה על פניו הבעה כאובה, ״בואי אלקסיס, הולכים.״