גינת הצללים, פרק 15-להתראות, חבר יקר
הטלפון הנייד של אוליבר צלצל, והוא ענה מייד. "הלו?"
"אוליבר!" קרא מבטא איטלקי קליל מצידו השני של הקו.
זה היה לוקיאנו. הוא היה חברו הטוב ביותר של אוליבר.
"היי לוקי, מה שלומך?" שאל אוליבר בחיוך קל.
"לא ראיתי אותך הרבה זמן, תהיתי מה קורה איתך." הוא אמר "היום הלכתי לכיתה שלך, אבל לא היית שם."
"נכון, אני יודע, הייתה לי קריסה, אני בדיוק בדרך הביתה מבית החולים."
"אתה נשמע כמו מחשב." אמר לוקיאנו, אוליבר יכל לשמוע חיוך בקולו. "ממה קרסת?" הוא שאל, דואג הפעם.
"הרופאים אומרים שזה לחץ."
"אבל…?" שאל לוקיאנו, רעש הצעדים שלו הפסיק.
"משהו בטון שלי גורם לך לחשוב שאני יודע?" שאל אוליבר בהרמת גבה, למרות שידע שלוקיאנו לא מסוגל לראות אותו.
"זאת הקריסה שלך, ו… אתה יודע על… נו, אתה יודע…" אמר לוקיאנו, בקול חלש יותר.
מהצד של אוליבר השתחררה שתיקה.
"אתה שם?"
"כן, מצטער." אמר אוליבר בטון מוקל מעט.
"אוליבר." אמר לוקיאנו בטון רציני. "אתה יודע בגלל מה זה היה, נכון?"
אוליבר שתק לכמה שניות ארוכות. "כן." אמר לבסוף.
"זה מה שאני חושב שזה?"
אוליבר שתק שוב.
"אני מבין." אמר לוקיאנו בטון צרוד. "איפה אתה?"
"באוטובוס." אמר אוליבר בקול קטנטן.
"רד בתחנה של בית הספר." ציווה לוקיאנו.
אוליבר שמע צעדים ודלת נסגרת מצידו השני של הקו, ולאחר מכן גם השיחה התנתקה.
אוליבר ירד מהאוטובוס. הוא הלך לכיוון בית הספר ועבר מתחת לשער, נכנס לבית הספר החשוך ולמסדרון הסודי שלהם. לוקיאנו כבר היה שם, יושב על השולחן, שיערו הבהיר מסתיר את עיניו בעוד ראשו מושפל אל ברכיו.
"לוקי?" שאל אוליבר בקול קטנטן, תמים.
"הבטחת לשמור על עצמך." אמר לוקיאנו בקול חד.
אני מצטער…" אמר אוליבר והשפיל את מבטו.
לוקיאנו קם ממקומו. "עדיין ניתן לשנות את זה, הכל עוד בסדר…" הוא אמר, מתקרב לאוליבר.
אוליבר השמיע צליל קטן של ספק, לוקיאנו הרים את מבטו מהרצפה והביט בו.
"אני לא חושב…" אמר אוליבר בקול קטנטן לבסוף.
"למה? אם… זה, קרה רק לפני כמה ימים, אז-" החל לוקי לומר, אבל אוליבר הרים אליו את מבטו.
"אלו לא כמה ימים." הוא אמר.
"אוליבר…" הוא נאנח. "כמה?"
"קצת יותר משנה." אמר אוליבר והשפיל את ראשו חזרה. "אני מצטער."
"שנה?!" הזדעק לוקיאנו, ההפתעה שלו מהדהדת במסדרונות הנטושים והמוחשכים.
"אני מצטער." חזר אוליבר על מילותיו.
"לא, אתה מקשיב לעצמך בכלל?! אתה יודע שעד עכשיו היית יכול למות! היית עלול להיכנע! העולם היה יכול להיות חורבה! ויותר גרוע, אתה מסכן את עצמך ככה?! מה הבעיה שלך?!"
דמעות חנקו את אוליבר. "אני מצטער, אבל זה היה קשה כל כך… הוא המשיך, והמשיך, והמשיך!" צעק אוליבר יותר ויותר עם כל מילה, בסוף המשפט כמה דמעות זלגו מעיניו והוא רצה לדפוק את ראשו בקיר. במקום זאת לוקיאנו משך אותו לחיבוק שאילץ אותו לעמוד על קצות אצבעותיו.
"אני מצטער…" ייבב אוליבר.
"אני יודע, אתה מטומטם." אמר לוקיאנו, לא משחרר. "מה עשית…" הוא מלמל באוזנו בקול עצוב. "איך אני אמור לתת לך לחיות אחרי זה? כשאני יודע שאולי זה גרוע יותר מהמוות שלך?"
אוליבר שתק. לוקיאנו הפסיק לחבק אותו ובדק בכיס פנימי של מעילו הארוך. לאחר בדיקה קצרה, הוא שלף אקדח. עיניו של אוליבר נפקחו בהפתעה. "אני חושש שהמוות עדיף."
אוליבר עמד כמה שניות, בוהה בפחד, בבלבול, אבל אז עצם את עיניו. "טוב." הוא אמר בקול שבקושי נשמע מעבר ללחישה.
לוקיאנו מלמל את המילה "סליחה" במשך כל הזמן שהכניס את התחמושת לאקדח, קולו רועד ונשמתו כבדה. "אני כל כך מצטער." הוא אמר והצמיד את האקדח לרווח בין עיניו של אוליבר, העצומות כעת.
"זה בסדר, באמת. אתה צודק." אמר אוליבר בקול קטן. "הייתי הורג את עצמי אם הייתי יכול."
"אל תדבר ככה, אני מצטער." אמר לוקיאנו, קולו רועד כמו ידיו.
תגובות (20)
כמה דברים שאני רוצה להגיד:
א. אנחנו אוהבים אותךך! אל תחשבי אחרת לעולם!!
ב. את כותבת מדהים, משהו שלא אמרו לך כבר מליון פעם בטח :-)
ג. הסיפור עצמו מדהים, כתוב טוב וכמובן מקורי.
ד. עקבתי עד איזה פרק 4, לא יודע למה הפסקתי. אולי מאותו סיבות שלך, שקשה לי לעקוב אחרי סיפורים בהמשכים.
ה. המשיכי כך! ושוב, אנחנו, ובמיוחד אני, אוהבים אותך מאוד באתר! רוצים אותך איתנו פה!
תודה רבה~
הלוואי ותשלים את הקריאה למרות שזו בקשה ענקית אבל מילא?
אני אשלים, אחרי שתשלימי את שלי. מוחעחעחעחעחעחעחע!
*עכשיו לעולם לא אצטרך להשלים את הסיפור מידיעה שלא תשלימי את שלי*
חחח סתם אני אשתדל.
אני גם אשתדל. מחר, למשל, כל השכבה חוץ ממני בחזרות אז אני אקרא.
למה את לא משתתפת בחזרות?
אני גם אשתדל לקרוא מחר.
בעיקר כי אני לא מופיעה בטקס.
אןהבים אותךךך לוזזז
יא נואו, היית יכולה לקרוא את הפרק ולהביע את אהבתך בביקורת.
מה!
כבר עמדו לי דמעות בעיניים, ובסוף הוא לא מת.
מממ… ביקורת קלה:
אחרי שאוליבר ירד מהאוטובוס היה כתוב 'לוקיאנו כבר היה שם, יושב על השולחן שם" אני חושבת שהכפילות של המילה בסמיכות אחת לשנה מורידה מרמת כתיבתו של הסיפור.
נב
אני רואה שיש לך קוראים נוספים (דור) גם מאוד השתפרת. אני מאוד נהנתי מהקריאה היום של הפרק.
המ, לא שמתי לב. וופסי.
אני שמחה שנהנת~
היי המשכת….
מה עם ה~ספויילר!ספויילר~ שברנדון יתן לו אגרוף, ואז ~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ ספויילר~ספוילר~
זה בעתיד. העתיד הרחוק~~~
הנה הגיעה הזמן לסגור מעגל.
השלמתי את כל הפרקים!
וואההוו, היה שווה את זה :-)
תמשיכי ומיד שמעת? אני קיים.
אני ממשיכה!
בעוד שנתיים…
*סטיבן מופט סטייל*
הלוואי והייתי יכולה לזרז דברים עד להאלווין אבל… *לה אנחה*
ליז מיואשת.
קראתי את הסיפור שלך .
קודם כל ברמה כללית , את כותבת מאוד יפה ומאוד ברור , כל מילה שלך מובנת למרות ששפת הכתיבה שלך די גבוה , אני לא מצאתי שגיאות או כל מיני סטירות , או שזה נכון או שפשוט הסיפור שלך כלכך סחף אותי שלא עניין אותי בכלל לחפש .
את כותבת מאוד טוב ומאוד נכון , התיאורים מדהימים ומזכירים לי סדרה שאני רואה עכשיו(כנופיית ברמינגהם) , מזכיר לי תקופה ישנה ומאוד תמימה גם באווירה וגם בתיאורים , אני מאוד אוהבת את הסגנון הזה בזמן האחרון .
העלילה , אני לא אשקר לך יש לי קצת בעיה עם פטזיות וסיפורי רוחות אבל האופן שבו את כותבת ומתארת גורם לי להמשיך לקרוא למרות שאני לא מתחברת לזה אבל אני מרגישה שאני מבינה כל פרט וכל מילה בסיפור , נגיד עטלפים ויונים? אני מניחה שאלה שתי קבוצות של מלאכים או משהו שקבוצה אחת באה בשביל אנני .
בקבוצה השנייה כנראה מתוארת בפרק הזה , לוקיאנו . כמובן שהכל מאוד מעורפל ואת שומרת על מתח ומסתורין ועדיין במידע שהסקתי לא בדיוק נכון או תקף אבל תני לי לדמיין בבקשה :-[ . בסה"כ הסיפור מאוד טוב ולמרות שהוא על מדע בדיוני אני מאוד אוהבת אותו והוא פשוט מסקרן אותי , אני ימשיך לעקוב , מקווה שיגיע פרק 16 בקרוב . אחלה סיפור אני מרוצה שקראתי אותו ואני יהיה מרוצה יותר אם תמשיכי .
תודה רבה, באמת! התגובה שלך נתנה לי חיוך ענק ואני פשוט מאושרת שככה את חושבת! באמת, תודה, את מדהימה.
אני אודה לך מאוד אם באמת תעקבי~
וכשנרשמתי לאתר ופרסמתי בו דבר צף ולא ברור, החלטתי דבר מה. החלטתי שלא משנה מה, אני לא אנטוש את הסיפורים כאן. לעולם. לא כל עוד הפרק האחרון לא הגיע. לכן, מילתי הכנה שאני אמשיך [ואני מקווה שזה יהיה בקרוב אבל פה אין הבטחות]
שוב תודה על התגובה הענקית ועל כך ששיתפת אותי במחשבות שלך. את אדירה לגמרי, שתדעי.
זו תגובתי הכנה והאמיתית ביותר , ואני מאוד מאוד שמחה שאת ממשיכה ! כי הדבר שאני הכי שונאת זה שמתחילים סיפור כלכך יפה ונותנים בו השקעה עצומה ובסוף מפסיקים , פשוט הפסד ובזבוז של הקורא , ולדעתי את לא צריכה בכלל להפסיק את הסיפור המדהים הזה שגרם לי לחשוב עליו גם אחרי שקראתי אותו . קצת חבל שאת כותבת פרק אחרי כלכך הרבה זמן , הקורא כבר קצת שוכח את הסיפור אחרי כלכך הרבה זמן ולוקח לו זמן יותר להבין איך הפרק ממשיך ולאן , ולפעמים אפילו אחרי כמה ימים ללא פרק הקורא מתייאש ועוזב , קחי לצומת ליבך . אני יבדוק במשך כל יום(אם אני יהיה על המחשב) אם יצא פרק או לא . ערב טוב <3
וסליחה אם התגובות שלי כלכך ארוכות , פשוט אני אומרת כל מה שיושב על הלב וכל מחשבה שעוברת לי במוח .. סליחה אם זה חפירה :-[
תשומת*
זה לא חופר, אני אוהבת תגובות ארוכות.
ואני יודעת שעלולים להתייאש, אבל אני די כותבת-מפרסמת, ומוזה… לא מתה עלי. ><
ואני אכתוב תגובה חסרת תוכן סתם כי אני לא אוהבת שיש מספר תגובות אי זוגי
*תגובה חסרת תוכן*