גינת הצללים, פרק 2-יש לך חפיסת קלפים?

"אנני, אודה לך אם תתרכזי בצרפתית ולא בציור שלך" אמרה המורה לצרפתית, מאדאם סוזנה, באמצע השיעור.
"אני מתנצלת מורתי, אבל אני יכולה לדבר צרפתית" השיבה אנני בנונשלטיות מוחלטת, לא מרימה אפילו את ראשה מהציור.
מאדאם סוזנה כבר לימדה את אנני שלוש שנים. היא כבר ידעה שלהשאיר אותה אחרי השיעור ולהתקשר להורים לא יעזור. "אז את יודעת מה המשימה שלך" היא נאנחה וחזרה ללמד. תמיד זאת הייתה אותה המשימה. שלושה עמודים בצרפתית, מפרטים על היצירה עליה אנני עבדה באותו רגע ליום שאחרי. זה לא עזר, אבל לפחות יצא לאנני להתאמן בצרפתית [החלודה מעט] שלה.
בסוף השיעור, אנני לקחה את הזמן עם הדברים שלה כמו כל סוף שיעור אחר.
"יש לך קלפים?" שאל קול מאחוריה. היא הסתובבה, רואה בחור בלונדיני נמוך שיושב בסוף בכיתה.
"מה?" היא שאלה בבלבול.
"הייתה הפסקת חשמל אתמול בבית שלי" הוא אמר, כאילו כולם יודעים את זה. "אז לא הבאתי קלפים, ותהיתי אם יש לך חפיסה"
"אני לא מבינה את הקשר בין שני המקרים" היא חזרה לארגן את התיק שלה.
"הפסקת חשמל, היה קר כי החימום לא עבד, ישנתי בסלון כי חמים שם יותר, הקלפים נשארו בחדר, בבוקר לא עליתי חזרה לחדר, לא לקחתי את הקלפים וכרגע אין לי קלפים." הוא הסביר.
"אתה נשמע כאילו זאת עובדה ידועה לכולם" אנני גיחכה, הוא נשמע כמו ילד קטן.
"החברים שלי מבינים את זה" הוא משך בכתפו.
"זה נשמע נחמד"
"לא ממש, קשה להפתיע אותם עם מילים כבר. עכשיו, יש לך קלפים בבקשה?"
"מצטערת, אין לי קלפים. אני לא חושבת שמותר להביא קלפים לבית הספר"
"אני לא חושב שמותר לצייר באמצע שיעור צרפתית" היא ענה בטון חמוץ והלך משם, נעלב בשם הקלפים.
'כמובן שאסור לצייר בשיעור צרפתית, ילדון טיפשון' היא חשבה לעצמה ולקחה את התיק שלה, יוצאת להפסקה.
היא מצאה את עצמה על גג בית הספר, כמו בכל יום. שם היא תמיד אכלה. אם היו מגלים את זה, זה בטח לא היה נגמר בטוב, אבל הם לא, אז למי אכפת?
אנני הסתכלה למטה, רואה את הילדות של מועצת תלמידים שואלות תלמידים אקראיים משהו על הנשף הקרב ובא.
נשף האלווין, לא? אנני אהבה את האלווין ולא עמדה לבזבז את החג המהנה מכולם סגורה בתוך אולם ספורט מסריח עם אנשים שמכים את האוויר. ואם קרה ופיות קיימות והן בלתי נראות לאדם, ואז הם מרביצים לפיות? מסביר למה הם סובלים ממזל רע.
כמובן, היום עבר כרגיל, בתוספת של דיבורים על הנשף וסיכוי של 99.999% לתעלול לא ממש מבדח בניסיון לגרום לאנני להפסיק להיות כזאת… אנני.