כותבתבליכותרת
סיפור חדש שהכל יתבהר עם הזמן...

גלגל החיים-פרק 1

כותבתבליכותרת 28/11/2015 1326 צפיות 3 תגובות
סיפור חדש שהכל יתבהר עם הזמן...

״את בטוחה שתצליחי לעמוד בזה?״שאלה מאי.
״אין לי יותר מדי ברירות״הורדתי את ראשי.
״ליאן…״קולה התרכך״אני בטוחה שאם נפנה לאמא ואבא…״
״בחיים לא!״קטעתי אותה ״הסתדרתי בלעדיהם כבר 5 שנים,אין שום סיבה שלא אסתדר עכשיו״.
היא נאנחה ״את עקשנית״.
נכנסתי אל אולם האירועים המפואר והענק בגודלו,מביטה לכל עבר בחוסר אונים.
מלצרים בגיל ההתבגרות עברו לידי,נכנסים ויוצאים ממה שנראה מטבח.
״את לנה?״לפתע שמעתי.
הסתובבתי במהירות אל הקול הנשי,בחורה צעירה עמדה מולי.
״כן״חייכתי חיוך קטן.
״אני נוף,האחראית מלצרים.״היא אמרה בחיוך
״בואי נעלה למשרד״היא ציוותה.
עליתי אחריה,מרגישה איך תחושת העולב מציקה ללא סוף.
אבל לא העליבות ולא הבדידות יעצרו אותי בדרך לגרום לקטנה שלי אושר.
״בתעודת זהות כתוב שקוראים לך ליאן״היא הביטה בי במבט חשדני,כשאחזה במסמכים שאני אמורה למלא.
״אני…״לחיי האדימו ״מעדיפה לנה״.
״אוקיי״היא גלגלה את עיניה.
״את בת 22 נכון?״.
״כן״אישרתי,
״אוקי,העבודה מתחילה כל יום מ6 עד 2 בלילה,את חייבת ללבוש לעבודה שמלה שחורה,זה אולם מכובד,אין פה מדי מלצרים״היא אמר .
״אני לא ידעתי״החלתי להילחץ.
״זה בסדר,אני אארגן לך אחת כזו.אבל שתדעי להבא…״היא אמרה.
היא הגישה לי שמלה שחורה,לבשתי אותה על גופי.
היא הייתה צמודה וסגורה עד עצם הבריח,אורכה הגיע עד לאמצע הירך.
אספתי את שיערי לצמת דג דקיקה,ונעלתי מגפיים שחורות עם שרוכים.
ירדתי למטה,כשכל המלצרים נקראים לתדרוך.
סידרתי את המגף כשראשי תקוע ברצפה,לא מתאים לי להתקע במבט עם איזה מלצר פה,אני כל כך מתביישת במעמד הזה.
״את עם המגף״שמעתי קול חזק.
הרמתי את ראשי,
״עזבי אותו עכשיו בבקשה״הוא אמר בקשיחות.
הוא היה לבוש בחולצה מכופתרת לבנה,ומכנס אלגנט שחור,על אוזנו היתה תלויה אוזניה,ועל ידו שעון חכם.
הוא הביט בכולם,סוקר את הופעות המלצרים,
הפנים שלו היו לי מוכרות,אך לא הצלחתי לזהות מהיכן.
״את עם השיער הפזור,טוסי לאסוף אותו״הוא ציווה על נערה בעלת רעמת תלתלים.
התחלתי להרגיש את הבחילה,אנשים כאלה עושים לי רע בכל הגוף.
הוא החל להציב כל מלצר,על שולחן עם מלצר נוסף.
״לנה,מי זו לנה?״הוא שאל.
הרמתי את ידי,הוא כיווץ את גבותיו מביט בי במבט בוחן,גם אני לא יכלתי שלא להביט בו ולנסות לזהות מהיכן הוא מוכר לי.
״את משובצת עם ליאור״הוא אמר לבסוף חוזר להביט בשעון החכם שלו,מגולל את שאר השיבוצים.
ליאור,נערה רזה ושחומה,בעלת שיער גלי וארוך,מאופרת בצורה מרשימה התקרבה אלי.
״היי״היא חייכה אלי,וסקרה את כל גופי.
״אני אעזור לך,הם קצת קשוחים פה״היא קרצה לי.
״שמתי לב״אמרתי.
״לא נורא את יפה,כמוני״היא אמרה מחייכת ״זה יעזור לנו בטיפים.״.
הנהנתי לאישור,מזכירה לי את מי שהייתי פעם.
״איך קוראים לפוץ בתחת הזה?״שאלתי מצביעה במבטי על מנהל המלצרים.
״בר?״היא גיחכה מסתכלת עליו גם כן,
״הוא חתיך הורס,אז בואי נודה שהפוזה של הקשוח רק מוסיפה לו״היא אמרה מלקקת את שפתיה מעט.
הבטתי בו עוד קצת,הוא היה כל כך מוכר לי.
עיניו היו שחורות,שיערו היה קצוץ,מסורק במעט ג׳ל לצד השמאלי,וזיפים שחורים עיטרו את לחיו.
הוא הבחין במבטי כשדיבר עם מנהל מלצרים אחר,הוא השיב מבט בוחן ואז התקדם אלי.
״את מוכנה לקחת מטלית ולנגב את הבר?״הוא שאל מביט בי.
״כן״אמרתי.
התקדמתי אל המטבח,נאנחת,שקצוות שיער נחות על פניי.
אני לעולם לא אצליח לעבוד פה,אני לא מסוגלת לזה,אני לא מאמינה שאני צריכה לעבור את זה.
לחצתי על מסך הנייד,שתמונה של מיקה צוחקת פרושה עליו.
״ילדה חמודה״שמעתי מאחורי,
״תודה״אמרתי.
״אחיינת?״הוא שאל,הוא היה לבוש בג׳ינס וטי שרט שכיסתה מעט את הקעקועים הרבים הפרוסים על זרעותיו.
״הבת שלי״הרמתי את עייני אליו.
הוא צחק ״ועכשיו ברצינות״.
״אני רצינית״אמרתי לוקחת מטלית וטוחבת את קצוות השיער אל מאחורי אוזניי.
״בת כמה את?״הוא שאל.
״22״עניתי.
״את פאקינג בגילי״הוא הביט בי המום,בוחן את כל גופי.
״אני צריכה ללכת לנגב את הבר״אמרתי עוברת אותו.
״את ברמנית כמוני?״הוא שאל בהתלהבות.
״לא״עניתי״מלצרית״.
החלתי לנגב את הבר בקפידה,תחושת ההשפלה הפסיקה להציק לי,כי החיוך של מיקה עלה בראשי.
את יום המלצרות הראשון שלי עברתי יפה,
״נו,איך היה?״התנפלה עלי מאי.
״מנהל מלצרים חרא,המון טיפים,והמון אנשים מתישים שהתחילו איתי״אמרתי מגלגלת את עיני.
״ברגיל שלך להיות כוסית״היא אמרה ״כמה טיפים?״.
הוצאתי את הארנק מתיק העור שלי,סופרת את השטרות.
״300 שקל טיפ,אחותי את מבינה שאת פצצה?״היא שאלה בהתלהבות.
״זה יעזור לי רק במטרנה של מיקה״נאנחתי.
״תתעודדי ליאן,אני גם מתחילה למלצר בבית קפה.אנחנו נצליח״היא אמרה אוחזת בכף ידי.
״מזל שיש לי אותך״אמרתי.
נכנסתי אל חדרי,מורידה את השמלה הצמודה,שוטפת את גופי במיים קרים,והדמעות הלייליות הקבועות זולגות על פניי.
מי היה מאמין שליאן תגיע למצב הזה?


תגובות (3)

סיפור יפה,באלי לקרוא את ההמשך!!

28/11/2015 23:05

כל כך אוהבת את הכתיבה שלך!!!!!! תמשיכי מהררר

28/11/2015 23:56

בר הוא האבא של הילד, בדוק!
טוב…הכתיבה שלך כל כך יפה, אמיתית וסוחפת.
ממש כיף לקרוא, וממש מבאס להפסיק.
מקווה שתמשיכי כמה שיותר מהר!

29/11/2015 09:51
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך