גלגל החיים. פרק 1: 'יש לו "מישהי"? או שזה בכלל "מישהו"?'

"קים.. קימוש.. חמודה שלי.. צריך לקום.." שמעתי את קולה של אמי מעליי. התהפכתי לכיוון הקיר, "תני לישון אמא.. חופש.." מילמלתי בישנוניות. "נשאר עוד שבוע עד שאת חוזרת לבית ספר, צריך להתרגל לקום מוקדם." אמא גהרה בי והורידה ממני את השמיכה. "בסדר, בסדר… אני קמה.." אמרתי לה ושמעתי אותה יוצאת מהחדר, "…עוד חמש דקות" השלמתי את המשפט בלחישה.
חצי שעה עברה וכבר הייתי במטבח, עדיין בפיג'מה. "למה את שון וג'יימס לא הערת מוקדם?" שאלתי בקול די ערני, "הם קמים לבד בשעה נורמלית, את יודעת שאם לא הייתי מעירה אותך היית קמה רק בסביבות 2" אמא אמרה והגישה לי צלחת עם חביתה וסלט. "נו מה תעשי בשבוע שנותר? כדאי לך לנצל את הזמן הזה" היא אמרה בעודה צופה בי אוכלת. "כלום.. בטח אני אפגש עם עומר או משהו כזה.." אמרתי בפה מלא. "למה את לא הולכת להתארגן לעבודה? כבר מאוחר, לא?" שאלתי בחשדנות, "אני צריכה לחכות שתסיימי לאכול, אני צריכה לדבר איתך" היא אמרה לי.
ברגע שסיימתי לאכול אמא הובילה אותי במהירות לסלון, כנראה היא באמת מאחרת, חשבתי לעצמי. "מה קרה?" שאלתי, "אני יודעת שביקשת ממני את זה כבר במשך המון זמן.. וקיבלתי סוג של הלאה קטנה בעבודה, אז התאפשר לי לקנות לך את זה" היא אמרה והוציאה מאחורי גבה קופסה קטנה, פתחתי אותה ולא האמנתי למראה עיניי! פלאפון! הוא לא חדש אבל בכל זאת! אני חולמת על פלאפון כבר המון זמן. כנראה שלא הייתי נראית מאושרת אלא רק המומה כי כעבור כמה שניות שמעתי את אמא שואלת במעט לחץ "אני יודעת שהוא לא ממש חדש.. או משוכלל.. אבל את שמחה נכון?" "כן! תודה אמא!!" קפצתי עליה בחיבוק. מיד אחר כך רצתי לחדר ופתחתי את המגירה שליד מיטתי והוצאתי ממנה פתק קטן. חייגתי את המספר שכתוב בו, "הלו?" שאלתי, "קים? זאת את?" עומר שאל. "מאיפה את מתקשרת?" הוא שאל שאלה נוספת והפעם יכולתי להבחין כי הוא נשמע די עסוק. "קיבלתי פלאפון!!" עניתי באושר, הייתה שתיקה קצרה ואז שמעתי קול די נשי אך הוא היה די נמוך ומעט מחוספס, זה לא היה הקול של עומר, "עומר.. מתוק שלי.. אתה בא?…" "עומר.. יש אצלך מישהי?" שאלתי בעדינות. "אממממ.. כן… זאת אומרת לא.. כאילו כן.. יש אצלי מישהי. אבל מזל טוב קים! אני ממש שמח בשבילך!" הוא אמר. "מי זאת? תספר לי!! אני גם שמחה בשבילך!" עניתי לו בהתרגשות. "אני אספר לך מאוחר יותר הכל, מבטיח. רוצה אולי לבוא אליי היום בערב? בסביבות 6?" הוא שאל. "בטח! נדבר מאוחר יותר, תהנה עם המישהי הזאת שלך.." צחקתי וניתקתי את השיחה.
נשכבתי על המיטה, רק אז קלטתי כי השעה הייתה רק שמונה בבוקר. הוא מבלה עם מישהי בשמונה בבוקר? רק הרעיון שלעומר תהיה מישהי נשמע די מוזר. זאת אומרת.. עומר לא נראה רע בכלל, למעשה הוא דווקא נראה טוב. יש לו שיער קצר ומתולתל בצבע שחור, עיניים גדולות וירוקות ועור שזוף. גם מבנה גופו היה לא רע בכלל, כי הרבה להתאמן בחדר כושר. הסיבה שבגללה קשה לדמיין את עומר עם מישהי היא כי למרות תשומת הלב שהרבה לקבל מבנות, עומר תמיד נשאר אדיש לגביהן, כשאני חושבת על זה לא נראה לי שבכלל הייתה לו חברה. אז שעומר יהיה עם מישהי? ועוד כל כך מוקדם בבבוקר? קצת מוזר.. טוב אני אגלה מה קורה היום בערב, חשבתי לעצמי ופיהקתי פיהוק גדול, כעבור 5 דקות הייתה שקועה בשינה עמוקה.
"…פשוט בלתי אפשרי עם הילדה הזאת.. לך תעיר אותה…" "טוב… למה את מוציאה את העצבים שלך עליי??" "קים.. קים.. קומי כבר! כבר 5!!" שון ניסה להעיר אותי וגם הצליח. "5?! שיט אני צריכה עוד שעה להיות אצל עומר!" קמתי בפתאומיות. "תתלבשי מהר ותתארגני ואם תבקשי יפה אני אסיע אותך" שון אמר, "אתה מסיע אותי" אמרתי לו בעודי דוחפת אותו לכיוון היציאה מהחדר וסוגרת אחרי את הדלת. התחלתי להתלבש ולאחר מכן התחלתי לסרק את שיערי הארוך, הוא היה בצבע שטני בהיר. התאפרתי, מדגישה את עיניי הגדולות והחומות. אחרי חצי שעה הייתי מחוץ לחדרו של שון, דפקתי על הדלת. "שון!! שון!! אני צריכה להיות שם עוד 20 דקות.." הוא פתח את הדלת, "בסדר.. בסדר.. אני בא".
"תודה שהסעת אותי שון" אמרתי לו בעודי יוצאת מהאוטו. "אין בעד מה, אחות" הוא ענה. החמצתי פנים, "אתה יודע שאני לא אוהבת שאתה קורא לי ככה!" לפני שהספקתי לזרוק עוד משפט, הוא כבר נסע משם. עמדתי מול ביתו הגדול של עומר, תמיד קינאתי בעומר. בעוד שלי תמיד היה חסר, ולא תמיד הייתי מקבלת דברים שאני רוצה, לעומר היה פשוט הכל. כל מה שהוא רצה, קנו לו. פתחתי את השער והייתי בהלם.. עומר מתחבק עם מישהו בכניסה לבית.. במשך המון זמן, קצת יותר מדי זמן יחסית לשני בנים. "עומר?" שאלתי מנסה להסתיר את השוק שבער בי. הוא התנתק מיד מידיו של הבחור השני "..אמממ הוא בדיוק היה בדרך החוצה.. ביי שחר" הוא דחף את הבחור לכיוון היציאה וליווה אותי לתוך הבית.