גלגל החיים. פרק 5: 'דמעות ובאולינג'

–
מהפרק הקודם:
"אני הולכת.. תמסור לעומר בוקר טוב ותגיד לו להתקשר אליי" לחשתי אל שחר והסתובבתי אל כיוון היציאה מהחדר. שחר תפס בידי, "חכי רגע" הוא אמר. "אפשר לקבל את המספר שלך?" הוא שאל. "כדי שתוכל לבוא אליי, לישון אצלי ולקחת ממני את בתוליי?" לחשתי, "מה?!" שחר שאל. "כלום" עניתי במהירות, נתתי לו את המספר שלי והלכתי משם, מאושרת.
–

"האם עיניי מטעות אותי? האם אחותי, שישנה עד 4 אחר הצהריים, גם קמה מוקדם בבוקר וגם נראית ממש מאושרת מזה?" שון שאל בציוניות בזמן שנכנסתי למכונית. "אוי.. נו שתוק כבר" אמרתי. חצי מהנסיעה עברה בשקט מוחלט. "נו את לא מתכוונת לספר לאח שלך ממה את כל כך מאושרת?" שון שאל, מפר את השתיקה. "לא" עניתי בקצרה. "ידעתי! ידעתי! תמיד חשדתי בעומר!" הוא אמר, אחרי שבחן את הבעת פניי. "עומר? מה יש לך לחשוד בעומר?" שאלתי בחוסר הבנה. "עליתי עלייך, אחות. את ועומר ביחד, תמיד ידעתי שיש בניכם משהו! מזל טוב אחות." הוא אמר ברגש. "מה??? מה פתאום?? אני ועומר לא ביחד!" צעקתי, כנראה מהלחץ. "זה בסדר, אחות. אני לא אספר לאף אחד אם את רוצה שזה ישמר בסוד" הוא אמר, קורץ ומעוות את פניו. לפני שהספקתי לצעוק עליו שוב, הטלפון שלי צלצל. "הלו? קים?" זה היה קולו של עומר. "עומר! היי.." אמרתי, מתעלמת ממבטיו של שון. "תקשיבי, אני ושחר הולכים היום בערב לבאולינג. הוא הציע שנזמין אותך. מה את אומרת?" הוא שאל. "אמממ.. אני לא יודעת. אני סתם אפריע לכם. אתה בטח רוצה להיות איתה (סיכמנו שנדבר על שחר במין נקבה, כדי לא לעורר חשד.) לבד, לא?" שאלתי, למרות שממש רציתי לבוא. "מה פתאום?! אני תמיד שמח להיות איתך! תבואי, יהיה כיף. חוץ מזה שחר נורא מחבב אותך, הוא אומר שאת נורא נחמדה, ואני רוצה שתכירו." הוא אמר בשמחה. "אממ טוב.. אם אתה אומר. תאסוף אותי?" שאלתי. "שחר יאסוף אותך, ואז הוא יאסוף אותי." הוא אמר בהתרגשות. "בסדר, קבענו" אמרתי, מנסה להסתיר את ההתרגשות והשמחה שהיו בי. "נו.. דייט ראשון?" שון שאל, קורץ לי שוב. התעלמתי, אם אני אגיב בצעקות זה יראה יותר חשוד.
הערב הגיע, הייתי כבר מאורגנת. האמת? הפעם באמת השקעתי בעצמי. לבשתי את הבגדים האהובים עליי, סידרתי את השיער שלי באופן מושלם, והתאפרתי. ב6, כמו שקבענו, יצאתי לחניה מתחת לבית שלי. שחר הגיע אחרי 2 דקות ונכנסתי למכונית שלו. "היי" אמרתי. "היי קים, כבר חיכיתי לפגוש אותך שוב." הוא השיב. ניסיתי להיות אדישה ולהסתיר את ההתרגשות שעברה בי באותו רגע. "למה?" שאלתי בחוסר טקט מוגזם. שחר הסתכל עליי ואמר "סתם.. נורא נהניתי איתך. ואני חייב להתוודות, אני נורא מקנא בידידות שלך ושל עומר, את ידידה ממש טובה שלו, ואני די רוצה שתהיי גם שלי..". באותו רגע רציתי לבכות, מה חשבתי לעצמי?! הוא לא אוהב אותי.. הוא אוהב את עומר. והוא ביקש את המספר שלי, הרגיע אותי, וחיבק אותי רק כדי שנהיה ידידים, לא יותר מזה. "קים?" הוא שאל, כנראה בגלל ההבעה בפניי והדמעות שעמדו בעיניי. לא עניתי, שתקתי והפניתי את מבטי לחלון, מתאמצת לא לבכות. "קים? קרה משהו? אמרתי משהו לא במקום?" הוא שאל, מודאג. "לא.. כלום, אין לי מצב רוח." עניתי ביובש. ראיתי שהוא בא לשאול משהו, אבל הוא לא יכל כי בדיוק עומר נכנס למכונית והתיישב במושב האמצעי האחורי. "היי קים!" הוא אמר בשמחה ושלח לי חיוך. "היי שחר!" הוא אמר ונישק את לחיו. כל הנסיעה הם החזיקו ידיים, ואני ניסיתי לא להתפרק, לא לכעוס על עצמי, אבל כמעט ולא הצלחתי.
הגענו לבאולינג, עומר עמד בקבלה והזמין לנו מסלול. "את מוכנה לספר לי מה קרה? עשיתי משהו לא בסדר? בהתחלה הכל היה טוב עד ש.." "עזוב, זה לא אתה, זאת אני, פשוט עזוב אותי בשקט" קטעתי אותו, הפניתי אליו את גבי והלכתי לשירותים. נכנסתי לאחד התאים, נעלתי את הדלת והתחלתי לבכות. למה אני חייבת להיות כל כך מטומטמת? "קים?" שמעתי קול קורא לי, לא הבנתי עוד אם זה עומר או זה שחר. "קים, זה עומר, את פה?" עומר שאל. ניגבתי את הדמעות ויצאתי מתא השירותים. "הו! יופי! המשחק התחיל לפני 10 דקות! פספסת כבר 2 תורות! איפה היי.. את בכית?" הוא קטע את עצמו באמצע המשפט. "לא.. אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו" אמרתי, משתדלת להישמע מעודדת.
הגענו למסלול, שחר מיד בא לעברי ובחן את פניי. הסתכלתי על הלוח וראיתי שתורי עכשיו. "אני אשב בצד, תתחלקו בתור שלי שניכם." אמרתי. "למה?! קים תספרי לי עכשיו מה קרה!" עומר אמר. "פשוט אין לי מצב רוח.. אני רוצה להירגע." עניתי.
במשך 20 דקות בערך, צפיתי בהם משחקים ובשחר מגניב אליי מבטים מודאגים מדי פעם. ישבתי שם, אכולת קנאה. פשוט לא הייתי מסוגלת לראות אותם יחד יותר. כל האהבה הזאת, המגע, המילים, פשוט לא יכולתי יותר. מחשבותיי נקטעו כשהטלפון של עומר צלצל. "הלו?" שמעתי אותו שואל. "מה זאת אומרת?!" הוא שאל בהלם. "טוב.. אני בא רותי, תרגעי." הוא אמר במהירות. "אני חייב ללכת, עכשיו, אני לא צריך טרמפ. רותי כבר מחכה לי בחוץ. הסברים אחר כך." הוא אמר במהירות, מחבק אותי, ואחר כך את שחר ורץ משם. "טוב.. נראה לי שגם אני אלך. אני אתקשר לשון.." אמרתי. "את לא רוצה שאני אסיע אותך?" הוא שאל. "לא" אמרתי. "תודה" הוספתי במהירות.