גם וגם (האמיתי) (פרק 1)

מת'יו ישב בפינת החדר, כשראשו מופנה לכיוון המראה. ידיו אחזו בראשו בחוזקה וכשהוא לאט לאט הרים את מבטו, הוא ראה את שבילי המים המלוחים על פניו. הוא לא ידע כמה זמן הוא בכה. הוא ראה את שיערו הבלונדיני הנפול, ביחד עם מצב רוחו, המוזנח. הוא לא ידע כמה זמן הוא לא טיפל בו. הוא קם, וראה את שרידי שקיות הבמבה שנותרו על הרצפה, ותפח על בטנו השמנמנה. הוא לא היה מרוצה מהמצב שיצר לעצמו. "אני מעדיף למות," הוא לחש לעצמו בשקט בזמן שבעט במיטה והתקפל מכאבים. הלקוון שלו רעד, והוא הצמיד אותו לאוזן. אם אתם אנשי העבר, אתם בטח לא יודעים מה זה לקוון. לקוון זה מכשיר קטן, כמו טלפון נייד, המצמידים לאוזן ובעזרתו אנשים חירשים מסוגלים לשמוע. מתי שהלקוון מרגיש דיבורים, או אפילו לחישות ממרחק של כמאה מטרים הוא רוטט – כסימן שצריך לשים אותו. הקרינה בו הייתה מסוכנת מאוד למשך זמן והיה אפשר למות ממנה, אז רוב החירשים לא שמו אותו רוב הזמן. כשמת'יו שם את הלקוון באוזנו, הוא שמע צעקות. כמה הוא אהב לשמוע, אך היה רגיש. הוא שנא לשמוע צעקות וצרחות בין הוריו. מיד הוא הוריד את הלקוון, וזרק אותו כמה שיותר רחוק ממנו. הוא התקפל לצורת כדור, והתחיל לצרוח.