ג'מילים- פאנפיק בנושא אליפים- פרק 4

פרק 4:

"נחש! נחש!" הם צעקו.

"מה קרה?" אילנה רצה אל המועדון. לפתע היא הסתכלה על מה שהונח על הרצפה והרימה אותו.

"זה מזוייף!" היא אמרה.

"טוב שזה מזוייף, אחרת הייתי מוחץ אותו!" אמר גדי.

"שמענו, שמענו…" אמר מיכה.

"רגע, אני רוצה לדעת משהו!" אמר רוני. "מי נראה לכם ירצה לזרוק עלינו נחש מזוייף?".

"לא יודע!" אמר מיכה. "וואו, רק נפתחה השנה וכבר…"

"אני יודעת מי זרק את הנחש!" אמרה אילנה.

"מה?" אמר רוני. "איך? ומי?".

"תנחשו את מי ראיתי 'מפטרל'" היא הדגישה את המילה, "פה לא מזמן?"

"דינר…" אמרו כולם. "חייבים לספר!" אמר גדי. "הוא מדריך פה. אם זה יתגלה, הוא יעוף מפה על טיל ולא יטריד אותנו יותר!".

"נו, חבר'ה, די, בואו נתעלם ממנו!" אמר רוני. "אין לי זמן עכשיו ללכת, להוכיח שזה היה הוא, להגיד… נגיד לו שעלינו עליו, שאם הוא לא מפסיק נספר, אבל אי אפשר להתעסק בזה עכשיו. יש בחירות".

רוני הלך. "החבר שלך ממש רוצה את התפקיד!" אמר גדי.

למחרת, כמעט כל השכבות היו עסוקות בעניין הבחירות (חוץ מהדלידים, כמובן). נראה שהמון אנשים רצו להיבחר למועצה.

קטי ושאולי ראו את מיכה, סיוון ומיכל. "שלום לכם!" אמר שאולי. "מיכה, אני צריך לדבר איתך, נכון שתצביע לי בבחירות?".

"אני בינתיים עסוק בלעזור לסיוו להיבחר בעצמה…" אמר מיכה. "יש לה תחרות קשה מאוד".

"אני!" אמרה מיכל. "אני התחרות!".

"זה ברור למה את רוצה להיבחר," אמרה סיוון. "את פשוט רוצה לבלות יותר זמן עם רוני".

"אני לא!"

"תרדי מזה, מיכל!" אמר שאולי. "רוני לא ייבחר, אני איבחר. נכון קטי?".

"כן, ברור שתיבחר, שאולי!" אמרה קטי.

"שני קולות זה לא מספיק…" אמר מיכה.

"חכה חכה, אני עוד אפתיע אותך!" אמר שאולי והלך.

"דינר!" נשמעה הקריאה. דינר הסתובב וראה את אילנה. היא החזיקה משהו ביד.

"אני אמנם קצת עסוק, אבל תמיד יש לי זמן בשביל הג'מילית האהובה עלי!" אמר דינר בקולו החלקלק.

"תפסיק עם השטויות, דינר!" אמרה אילנה ונתנה לו את הנחש המזוייף. "עלינו עליך. אנחנו יודעים שזה אתה. אם לא תפסיק, נגלה לפיני והוא יעיף אותך!".

"מה זה?" אמר דינר והסתכל על הנחש.

"אתה יודע מה זה!" אמרה אילנה. "הנחש המזוייף שזרקת אלינו אתמול למועדון! 'מפטרל'… ככה קוראים לזה?".

"תשמעי, לני," אמר דינר. "אני לא מתעסק בכאלה יותר… גם אם הייתי מתעסק, לא הייתי עושה מתיחה ילדותית כזאת. אז זרקו נחש מזוייף. ממש גרוע. להזכירך, אני שפכתי מים והבאתי עכברים אמיתיים. אפילו נחשים אמיתיים".

"אתה לא עובד עלי!" אמרה אילנה. "זה ברור לכולם שזה אתה. אם לא תפסיק, אני אדווח לפיני!".

היא הלכה. דינר הסתכל.

דוידי, רוני וברמן היו בחדרם.

"אני לא מבין למה הצעת את עצמך!" אמר רוני. "זה נראה כאילו אתה לא רוצה. בנוסף, נראה לך שתנצח?".

"אותך, בטוח לא!" צחק ברמן. "אתה סומנת כבר… זה אתה, אתה תנצח".

"רגע, ברמן!" אמר דוידי. "אתה בכלל תלית שלטים או עשית משהו כדי לקדם את המועמדות שלך?".

"למה? מה הטעם?" שאל ברמן. "הרי בן-של ינצח בכל מקרה. אני גם מועמד אאוטסיידר- אני לא מהאליטות הפוליטיות".

"כן, אני באמת חושב שאפילו קטנצ'יק יקבל יותר ממך…" צחק רוני ויצא. דוידי מיד דיבר.

"ברמן, אבל אמרנו ש…!"

"מה אמרנו?" שאל ברמן. "אמרנו שאני אנסה. אבל בן-של בכל זאת ינצח, כי לו יש מה להביא. לי אין כלום. כמו תמיד, אני מפסיד…"

דוידי יצא מהחדר. הוא ראה את שירי. "שירי, יש בעיה. בעיה גדולה".

"מה קרה?" שאלה שירי. "עוד פעם מישהו השאיר נשק בגנות?".

"שירי, זה לא מצחיק!" אמר דוידי. "ברמן לא ינצח את הבחירות האלה רק בזכותנו. הוא לא עושה כלום! סתם יושב שם ובטוח שהוא יפסיד לרוני!".

"טוב, כי אולי באמת אין לו סיכוי…" אמרה שירי.

"לעזאזל, אני לא נותן לו ליפול ככה!" צעק דוידי.

"נו, חבר'ה!" אמרה הדס כשיצאה מהמועדון. "אני מחכה לשיחה משמוליק. אולי הוא יתקשר. אתם יכולים להיות יותר בשקט?".

"הדס, בדיוק אותך אני צריך!" אמר דוידי. "אני צריך שבבחירות…"

"רק שאולי יעשה פה שינוי!" אמרה קטי. "תצביעו לשאולי!".

"קטי, גם איתך רציתי לדבר!" אמר דוידי.

"מה קרה, דוידי?" שאלה הדס.

"אתן יודעות, אני אמרתי לברמן לנסות להיבחר…"

"מה?" אמרה קטי. "אז הוא לא עושה את זה בשביל להרשים את שירי?".

"אולי די כבר עם זה?!" אמרה שירי. "להיפך. זה כדי לגרום לו לשכוח ממני. לא להיות בתוך עצמו. למצוא תעסוקה".

"אבל אין לו ממש סיכוי לנצח…" אמרה הדס. "זה ברור שרוני…"

"לא אם נארגן משהו!" אמר דוידי. "אנחנו עשרה ג'מילים. עכשיו, אם כל מועמד מצביע לעצמו, ואנחנו כבר יודעים שאילנה, גדי ומיכה מצביעים לרוני, אז אני חייב אתכם. אני חייב שארבעתנו נצביע לברמן. יחד עם הקול שלו, יהיה לו רוב והוא ינצח את הבחירות!" סיים.

"אבל אני מצביעה לשאולי!" אמרה קטי.

"קטי, הוא לא ינצח את הבחירות, את יודעת…" אמרה הדס.

"מאיפה אתם יודעים?" שאלה.

"אם אני, הדס, ושירי מצטרפים לברמן, אין מצב ששאולי מנצח!" אמר דוידי. "בנוסף, הוא גם לא צריך את זה, בדיוק כמו רוני".

"ותראי את זה ככה!" אמרה שירי. "אם שאולי יפסיד וברמן ינצח, לא נצטרך להשגיח על ברמן ויהיה לך יותר זמן עם הקטנצ'יק שלך…"

"שאולי!" תיקנה קטי. "אבל אני לא עושה את זה. הוא יבין שאני לא הצבעתי בשבילו…"

"ובגלל זה הוא יזרוק אותך?" שאל דוידי. "באמת… די כבר. תצביעי לברמן!".

קטי התחבטה רגע. "אוף, בסדר… אבל חסר לכם אם…!"

"בסדר, בסדר!" אמר דוידי. "אז זהו זה. עכשיו לברמן יש חמישה תומכים. לרוני יש ארבעה ורק שאולי יצביע לעצמו. זה אומר שברמן לוקח!" הוא אמר בשמחה.

"אני מקווה שנצליח!" אמרה הדס.

כולם ישבו במועדון, חוץ מאילנה, שהייתה במשמרת בקומפוסט. שאולי עמד על השולחן. "ולכן, רק אני, שאולי, אצליח להוביל את גנות לעתיד טוב יותר! אל תגידו לא אמרו לי, המנצח הוא שאולי!".

קטי מחאה כפיים. כל השאר סתם הסתכלו. "שאולי," אמר גדי. "כבר אמרנו שלא נראה לנו ש…"

"חכה חכה ליום שישי!" אמר שאולי. "ברמן, תורך להגיד משהו…"

ברמן קם. הוא הסתכל על כולם. "לא ממש אכפת לי…" הוא התיישב. כולם צחקו.

"טוב, אני חושב שתורי," אמר רוני. "אז חברי ל…"

"רוני, עדיף שלא, גם ככה אתה מנצח…" אמר מיכה.

"אבל חבר'ה!" אמר רוני. "תנו לי, הכנתי נאום!"

בום! לפתע נשמע פיצוץ קטן במועדון והמועדון התמלא בעשן מסריח.

אילנה הייתה בקומפוסט. היא גרפה את הזבל לערימה. כשפנתה ללכת, ראתה את דינר. "אני צריכה לחזור למועדון!" אמרה.

"רגע, אילנה, את לא חושבת עדיין שאני עשיתי את זה?" שאל דינר.

"לא היה אכפת לך בשנתיים הקודמות!" היא אמרה. "למה שיהיה אכפת לך עכשיו?".

"תקשיבי, הרי אני הייתי יכול לעזוב את גנות!" הוא אמר. "למה את חושבת שדחיתי את השירות הצבאי שלי?".

"כי אתה רצית לאמלל לנו את השנה פעם אחת אחרונה!" אמרה אילנה. "תבין, דינר, בשקט הייתי יכולה לגרוף אותך בערימה, והערימה אפילו הייתה יותר מסריחה מהקומפוסט!".

בינתיים, במועדון, החבורה איווררה את המקום אחרי שפצצת סירחון נזרקה לשם. "זהו זה, הפעם הוא הגזים!" צעק רוני.

"מי?" שאלה שירי.

"דינר!" אמר מיכה. "הוא זרק לפה נחש צעצוע אתמול, ואילנה הייתה אמורה לטפל בו. הפעם נמאס לנו!".

"או שאתה מספר לפיני, רוני," אמר גדי. "או שאנחנו נטפל בזה!".

אילנה נכנסה. היא השתעלה. "מה קרה כאן?".

"דינר לא הבין את הרמז. הוא זרק לכאן פצצת סירחון לפני חמש דקות!" אמר רוני.

"רגע, אבל אם…" אמרה אילנה.

"נמאס לי, אני הולך לפיני!" אמר רוני.

"רגע, זה לא הוא!" אמרה אילנה.

"אילנה, עם כל הכבוד, זה לא זמן להגן עליו!" צעק רוני.

"זה לא יכול להיות הוא!" אמרה אילנה. "ראיתי אותו ליד הקומפוסט לפני חמש דקות. זה לא הוא. אין מצב שזה הוא".

"רגע," אמר שאולי. "אז יש… מישהו אחר שרוצה לפגוע בשכבה שלנו?"

"אוי לא…" אמר רוני. "רק זה חסר לנו… יש בחירות על הראש, אין לי זמן לזה!".

סוף השבוע הגיע. יום שישי. כל הג'מילים ישבו בחדרם. עדן ואמוץ עמדו ליד קלפי וספרו פתקים.

"אתה בטוח שלא כדאי לספר להם?" שאלה אילנה.

"לא, עזבי, תני לי לטפל בזה כשאהיה במועצה!" אמר רוני.

"אוקי," אמרה עדן. "מדווחים לי שספירת הקולות של הבטיחים הסתיימה גם היא, והזוכה היא מיכל…"

"אוף!" צעק מיכה. כולם הסתכלו עליו. "תמכתי בסיוון…"

"אבל אתם יודעים מה זה אומר!" אמוץ אמר. "עכשיו נגיד לכם מי זכה!".

התחיל להישמע רחש. שאולי קם. "תודה, תודה, אני אייצג אתכם בכבוד…"

"שב, שאולי!" אמרה עדן. "אוקי, במקום השלישי והאחרון, אך המכובד, עם קול אחד בלבד… שאולי!".

"מה?!" שאולי צעק. הוא הסתכל על קטי. "אמרת לי שאת תצביעי בשבילי!".

"נו…" אמרה קטי. "אחר כך".

"מצויין, זה מתקדם יפה!" אמר דוידי לשירי ולברמן. ברמן ישב ליד דוידי.

"אני לא חושב," צחק ברמן. "הצבעתי לרוני…"

"מה?!" צעקו דוידי ושירי.

"נו, חבר'ה, אנחנו רוצים להקריא את המנצח!" אמר אמוץ.

"מצטער, במילא לא הייתי מנצח…" אמר ברמן.

"והמנצח…" אמר אמוץ. "ברוב של חמישה קולות מול ארבעה קולות… זהו…"

רוני התכונן.

"רמי ברמן!"

הדס, קטי ושאולי מחאו כפיים. שירי, דוידי וברמן היו בשוק. "אני נבחרתי?!" שאל ברמן.

"מזל טוב!" אמרה עדן. "ניצחת, הוכחת שהכל יכול לקרות!".

כולם יצאו מהמועדון. שירי ודוידי דיברו. "אם הדס, אני, את וקטי הצבענו בשבילו…" אמר דוידי. "והוא הצביע לרוני… אז מי כן הצביע בשבילו?".

"זה בטח מישהו מהמחנה של רוני!" אמרה שירי.

"אבל מי?" שאל דוידי. "כולם תומכים בו כל כך חזק!".

"אז כנראה מישהו לא רצה שיבחר!" אמרה שירי.

אילנה עברה לידם, עם חיוך גדול על הפנים.

"את חושבת ש…?" שאל דוידי.

"לא!" אמרה שירי.

דוידי הסתכל על אילנה בסיפוק. "בחורה חכמה, האילנה הזאת!".