ג ע ג ו ע פרק ד'
ורד חשה עילפון וסחרחורת קשה והיא צנחה על הרצפה. הרופא הגיש לה מיד עזרה ראשונה ושלומי ביקש להעבירה למטה והוא רץ הביתה לבקש ממיקה שתבוא להיות לצידה.
הקצינים ממש בכו, כל הגברים הנועזים הלוחמים שקרבות אינם מפחידים אותם נהפוך הוא , הם נלחמים כאריות כדי לשמור על המדינה, בכו כמו ילדים קטנים לאור הטרגדיה שפקדה את חברם האהוב.
שלומי יצא מהדירה וביקש לפחות שאחד מהם ישאר עד שמיקה תבוא להחליפו.
ורד לאט לאט התעוררה וכשנזכרה בבשורת האיוב שקיבלה הבכי שלה הגיעה למרחקים.
"מה קרה לרון שאלה את הקצין שנותר בדירתה?" כשהוא בדיוק רצה לומר לה נכנסה מיקה מלווה בבעלה. מיקה חיבקה את חברתה מכל הלב ושלומי ביקש מחברו לעזוב את הדירה וכך נותרו רק שניהם מיקה ובן זוגה.
"ורד רון והנווט שהיה עמו נפל בשבי, ככל שאנו מבינים מצבו היה טוב הוא לא היה פצוע כלל אך הניווט במטוסו היה שגוי"
"היכן הוא נשבה שאלה ורד בבכי מרורים" "בסוריה" "אלוהים אלוהים אנא עזור לרון שלא יענו אותו שלא יתעללו בו, אני רוצה אותו בבית , גילי תהיה כל כך מסכנה בלעדיו, אלוהים בקשה , "שלומי מה אתם עושים כדי להשיבו הביתה"? הודעה נמסרה כמובן לרמטכ"ל ולשר הביטחון וקרוב לוודאי שהם נחושים בדעתם להחזירו אליכן גילי וורד היקרות".
מיקה המשיכה לחבק אותה ובמקרה אכזרי שכזה המלים מאבדות את ערכן הכאב הוא מעבר למלים הכאב הוא בלתי יתואר.ורד עצמה את עיניה ובכתה בקול חרישי אך לעיתים כאילו ניעורה מחדש ובכייה היה זועק לשמים היא נשארה ללא קול צרודה מהזעקות שבר שבקעו מגרונה ולצפות בה ללא אפשרות לעזור זה כאב לב עמוק למיקה ושלומי שלא עזבו אותה לבד.
לאחר כשעתיים שלומי לחש למיקה שהוא חייב ללכת וביקש ממנה לא לעזוב אותה לבד בשום אופן.
"שלומי אמרה לו מיקה " בשעה 15.00 אני צריכה לגשת לקחת את גילי מהפעוטון אז תדאג בבקשה שמישהו יחליף אותי למחצית השעה. ואם תוכל מדי פעם לבוא לכאן אודה לך מאד. ורגע עוד משהו שלומי אנא עבור בדירה של רותי – היה חברה טובה של ורד, , תגיד לה מאד בעדינות על הטרגדייה שפקדה אותנו והיא ללא שום ספק תגיע לכאן.
המשך יבוא
תגובות (0)