ג ע ג ו ע פרק ה'

ורד עצמה את עיניה ומיקה ראתה שהיא ישנה. תודה לאל חשבה לעצמה, היא צריכה כוחות להיאבק במצבה וטוב שתישן מעט.

לפתע מישהו צלצל בדלת. מיקה קמה לפתוח ובדלת ניצבה דפנה אחת הנשים היותר מקובלות כאן , היא גם אחת מהותיקות בבסיס מאחר ובעלה בעל תפקיד מאד מאד בכיר בחיל והיא עזרה לכל מי שהיה זקוק לה וארגנה ערבי בידור, ואף 2 חתונות היו באחרונה בבסיס ומי אם לא דפנה הייתה השושבינה הראשית.

דפנה חיבקה את מיקה והחלה לבכות ופשוט לא יכלה לעצור את דמעותיה, היא ראתה שורד ישנה לכן נכנסו שתי הנשים לחדר של הילדה ושם התפרקה דפנה, אלוהים אדירים אמרה למה למה למה ?????????

לפתע שמעו את ורד שצורחת בקולי קולות למה נתתי לו ללכת ממני ? למה לא שמרתי אותו לעצמי למהההההההההה מיקה ודפנה באו בריצה אליה ושתיהן ניסו להרגיע אותה למרות שהרבה מה להרגיע ממש אין.

ורד בהדרגה פסקה ורק בכי חרישי יצא מגרונה הפצוע. "דפנה מיקה תודה שבאתן , אני מאד מעריכה את זה, נקווה שיחזירו לי את רון מהר ואחזור לשפיות"

"ורד אמרה דפנה: אינך צריכה להודות לנו הלוא כאן כולנו משפחה אחת וניתן לך יד כל עוד תרצי לקבלה ואם תחליטי אחרת ננהג כך, ורד המשיכה דפנה : "את צריכה להודות שהוא לא נהרג, נכון השבי הוא קשה אך יש את התקווה שהוא ישוחרר וישוב לכאן, עלייך להסתכל על חצי הכוס המלאה, ועוד משהו מתוקה שלי, בעוד מחצית השעה מיקה תביא את גילי הביתה, לבכות לידה זה לא חכם בלשון המעטה"

"נכון ודאי אני לא אגרום לילדתי אהבתי הגדולה שתהיה בטראומה, היא עדיין מאד מאד צעירה כדי שאסביר לה וזה שרון יחסר לה מאד אין ספק , הוא אבא דומיננטי מאד מאד בחייה וכאן אצטרך להתמודד וזו המחויבות שלי".

מיקה הכינה לשלושתן קפה עם חלב ומאד שמחה שגם ורד שותה, איזו מתוקה ליבה של מיקה התכווץ וכאב, כאב פיזי עמוק, כאב שיוצא מעמק הנשמה.

לאחר שסיימו לשתות היא לקחה את הכוסות למטבח והשעה הייתה בדיוק 15.00. היא אמרה לורד שעוד מעט תגיע גילי הביתה. היא יצאה מהדירה והדמעות שטפו את עיניה.

לשמע השם גילי קמה ורד מהספה, ביקשה סליחה מדפנה, היא נכנסה לאמבטיה רחצה היטב את פניה, סירקה את שערותיה הארוכות וקלעה 2 צמות ואפילו התאפרה מעט כדי שחלילה הילדה לא תפחד ממנה.

"כל הכבוד ורד החמיאה לה דפנה, את תראי שהוא ישוב אני מבטיחה לך שהוא ישוב ובינתיים צריך להמשיך לחיות הילדה ואת ,כדי שרון ימצא בית חם שכה יהיה זקוק לו."

המשך יבוא