ג ע ג ו ע פרק ט"ז

כידוע לכולנו העולם אינו עומד מלכת , הזמן חולף וכך גם חייה של ורד ובתה גילי נכנסו למסלול מסוים של קבע.

ורד חזרה לעבודתה בבנק כשהיא מקבלת מכל העובדים שם חיזוקים, שיחות מדי פעם עם כל אחד מהפקידים כשהמטרה היא לייצב את מצבה של ורד כדי שתוכל להמשיך להתמודד ולשרוד עם האסון שארע בחייה.

את גילי היא הביאה מדי יום לפעוטון וגם שם המטפלות עודדו את ורד וכמובן עטפו את הפעוטה בהמון אהבה ותשומת לב ייחודית שתחוש בטחון וכייף לשהות שם.

ורד שינתה את אחוזי המשרה שלה לחצי משרה כך שהיא חוזרת הביתה לפני שעליה להחזיר את גילי, ובזמן הפנוי היא נחה, היא מתייחדת עם רון שממנו שואבת את הכח להמשיך ולא להישבר, להמשיך ולהיות חזקה עד ליום הגדול שאהוב נעוריה ישוב הביתה.

יום רודף יום, ורד רזה מתמיד, התיאבון ממנה והלאה, והיא דואגת רק לגילי שתחוש שמחה ומאושרת. הקטעים כשהיא קוראת עם עצב ודמעות : אבא, אבא, אבא, אלה השעות הקשות ביותר עבורה. היא פשוט לא עומדת בזעקות השבר של בתה שמתחננת לאבא שיבוא ויחבק אותה חזק חזק חזק.

הקשר עם מיקה הפך לרופף ועל כך ורד מצרה ואין לה שמץ מדוע ידידתה הטובה ביותר מתרחקת ממנה, אך היא תמיד נוקטת באמירה: רצונו של אדם – כבודו. מאידך שלומי בעלה של מיקה מבקר את ורד לעיתים קרובות ואולי קרובות מדי אך הדיסטנס נישמר היטב.

הוא לא מפסיק לומר לה כמה שהוא אוהב אותה וכמה היא חשובה בשבילו וכמה הוא מתחנן לשחרורו של רון, והאהבה הזו שלו הפכה במרוצת הימים יותר לידידות אמיתית ולא מעבר לזה.

באחד הערבים לאחר שגילי נרדמה חשה ורד כל כך בודדה היא לא הפסיקה לבכות היא פשוט הייתה אומללה. נקישה קלה על הדלת נשמעה וורד פתחה את הדלת ועל הסף ניצב שלומי.

"מה קרה לך מתוקה"? הוא חיבק אותה והיא ביקשה להשתחרר מחיבוקו אך ידיו לפתו אותה בחזקה
. "למה באת בשעה כזו?" "ידעתי שאת עצובה לבי ניבא לי שאת זקוקה לעידוד ואני כאן."

הדמעות המשיכו ביתר שאת לזלוג מעיניה של ורד והוא לא מרפה מהחיבוק, היא מנסה להשתחרר ולא מצליחה.

המשך יבוא