דיימונז(שדים)- פרק 32

בשאר היום אני מסתובבת במחנה, מנסה לתקשר עם סבא שלי. אבל הוא לא עונה. לא משנה מה אני עושה. אני מתחילה לדאוג לו אבל אין לי מה לעשות עם זה וזה מחרפן אותי. בסופו של דבר כשהערב יורד אני נכנסת לבקתה של סאם. אני מתפשטת ונכנסת למקלחת. אחרי מנסה להבין איך זה פועל. ואני לא מצליחה. אני שומעת את דלת הבקתה נפתחת וממהרת לעטוף את גופי במגבת לבנה.
״לייל? לייל את פה?״, אני שומעת אתת קולו של סאם ונרגעת.
״אממ…סאם?״, אני יוצאת אליו,״אתה יכול להסביר על המקלחת?״, אני שואלת בשקט
״אהה…כן…בטח…״, הוא מסתכל עליי במבט מוזר ונכנס איתי למקלחת. הוא מתחיל להסביר לי איך להשתמש בכל הדברים ויוצא. אני נושמת עמוק ומתקלחת בקושי. אני יוצאת ולובשת את הכותנת הקלילה שלי.
״היי״, אני אומרת כשאני יוצאת מהחדר
״היי״, סאם מרים אליי את ראשו
״מה אתה עושה?״, אני שואלת ומתיישבת לידו
״סתם, קורא״, הוא מסתכל עליי
״זה הספר של סבא שלי״, אני מזהה,״מה הוא עושה אצלך?״
״לייל…״, סאם מנסה להסביר
״מה לייל? מה לייל? אתה חיטטת לי בתרמיל! מאיפה יש לך את הרשות לעשות את זה?! זה התרמיל שלי! שלי!״,אני מתחילה לכעוס עליו ומנופפת בידיי בעצבנות
״לייל תרגעי״, הוא אוחז בידיי ומחזיק אותם חזק כך שכולי לא יכולה לזוז,״זאת הייתה פקודה מלמעלה״
״והפקודות מלמעלה יותר חשובות ממני?״, אני מנסה להבין
״לייל, אני בקושי מכיר אותך. האנשים פה גידלו אותי רוב חיי. אני לא יכול פשוט לזרוק את זה״, הוא מסביר לי ומחליש את אחיזתו.
אני מסתכלת עמוק בעיניו ויודעת שאני לא אכעס עליו. אני נאנחת ומתיישבת על הכיסא.
״שמח שנרגעת״, הוא מחייך בהקלה
אני מרימה אליו מבט לשנייה ומורידה אותו שוב
״בחייך לייל, את לא יכולה לכעוס עליי״, הוא מתיישב על הרצפה מתחתיי ומסתכל עליי.
״לא. ואני לא כועסת. אני רק, רק חושבת״, אני אומרת בשקט
״היי, לפחות גרמתי לך לצעוק. זה משהו שלא קרה הרבה זמן״, הוא מחייך אליי.
אני מחייכת חזרה.
״טוב, אז אני הולך להתקלח. תשארי כאן״, הוא אומר וקם.
אני מחייכת אליו וכשהוא נעלם אני באה לקחת את הספר אבל הוא כבר לא שם. כנראה שפקפקתי בסאם. אני מתחילה לחפש אותו בכל החדר אבל לא מוצאת.
״מחפשת משהו?״, אני שומעת קול ומסתובבת במהירות. סאם מחזיק את הספר.
״באמת חשבת שאני כל כך טיפש?״, הוא מתקרב אליי,״את צריכה להבין שאסור לי לתת לך את הספר הזה״
״אז אני לא יכולה לבטוח בך״, אני מפנה אליו את גבי״
״לייל״, הוא אומר בייאוש ואני מרגישה את ידו על כתפי. הוא מסובב אותי אליו,״מה את כל כך רוצה מהספר הזה?״
״את אחד הדברים שאתם מסתירים ממני״, אני נעמדת מולו ומסתכלת בעיניו,״אני רוצה לדעת מה זה וואן-גארד״