דסטני-פרק 1

"בתיאבון" אמר דודי ביל והתיישב מולי,הוא העביר את ידו בשיערו החום שהחל להאפיר ונגס מהסטייק שלו,התחלתי לאכול את הסלט שלי ולפתע עף פנימה ינשוף לבן שקצות נוצותיו שחורות,הוא הפיל על השולחן חבילה והתעופף החוצה,הסתכלתי על ביל וחיכיתי שיאשר לי ללכת לפתוח אותה כי בדרך כלל שנא כשמתעסקים בדברים אחרים בארוחת הערב,הוא חייך ואמר "לכי תפתחי אותה" "יש תודה" אמרתי בהתרגשות,חטפתי את החבילה ורצתי במעלה המדרגות לעבר חדרי קפצתי אל המיטה הגבוהה שלי שהיתה מכוסה בשמיכה עם הדפס פרחים ומלא כריות.
'אוקי אממ.. איך לפתוח אותה?' חשבתי לעצמי ושלחתי את ידי לפרום את הקשר שחיבר לחבילה מכתב ולפתע המכתב התעוףף באוויר ונפתח בעצמו לפתע גדלו ממנו שפתיים והן החלו לדקלם:
"דסטני טרייסון,אנו שמחים להודיע לך שהתקבלת בהצלחה אל בית סיפרנו,אך נערכה תקלה במבחנים ולא הצלחנו לתאם אותך לשום בית ולכן ההחלטה נתונה בידייך,
בברכה צוות מנהלי בית הספר"
לבי קפץ משמחה כששמעתי שאני יכולה לבחור לאיזה בית ללכת קיוויתי כל הזמן שאני יהיה ב'בארנווד' האדומים שמתאפיינים בחכמה וכוח ולא ב'סלגטרה' הירוקים שהיו לא פחות חכמים מבארנווד אבל התאפיינו גם בשאפתנות לעוצמה ושתלטנות או ל'אנבלו' הכחולים שהתאפיינו בטוב לב ותמימות,"בחרת לאיזה בית ללכת?" הופיע ביל על מפתן דלתי הנהנתי "בארנווד" אמרתי והוצאתי גלימה עם סמל הנשר האדום של בארנווד "תביאי לי לראות את הרשימה" הוא אמר והתיישב לידי על המיטה לקחתי את המעטפה והוצאתי משם את הרשימת ספרים ונתתי לביל "טוב נלך בסוף השבוע".
שדרות דספנטי היו ארוכות ומלאות במכשפים צעירים ווהוריהם ובחנויות שונות וצבעוניות, "טוב אני יילך לקנות את הספרים ואת תלכי לקנות שרביט זה משהו שכל אחד צריך לעבור לבד" אמר ביל,"אוקי וניפגש אחר-כך כאן" אמרתי והתחלתי ללכת אל עבר חנות השרביטים,החנות היתה כמו מסדרון ארוך מלא בארונות ומדפים שעליהם מפוזרים שרביטים,ניגשתי אל השולחן השחור שעליו עמדה קופה מעמד עם עוד שרביטים ומאחוריו גבר מבוגר שנראה בשנות ה60 ושיערו היה כבר אפור,"אהמ" כיחכחתי בגרוני והאיש הרים אלי את מבטו לפי עיניו הבנתי שהוא סיני "שלום וברוכה הבאה אל 'השרביטים של צ'ו' במה הוכל לעזור?" אמר בקול קר "אממ אני מחפשת שרביט" אמרתי ולפתע רוב השרביטים החלו לרעוד,"שנה ראשונה?" הוא שאל "כן" עניתי הוא הסתובב אל ארון נוסף שהיה מלא בשרביטים,הוא הוציא משם ארבע והניח אותם מולי על השולחן,הסתכלתי עליהם והעברתי את מבטי אל צ'ו "מה אני אמורה לעשות?" "קודם כל אלו השרביטים שהכי התחברו אלייך ובדרך כלל הכי הרבה ששרביטים בוחרים במישהו הם שניים אז תתמקדי בהם ותבחרי אחד" הוא אמר והשתעל, הסתכלתי על השרביטים אחד מהם שתפס את עיני היה מעץ דובדבן ושערות חד-קרן ואת הליבה עיטר בצבע כחול כהה כמעט שחור וסלילים דקיקים מכסף,הרמתי אותו ושאלתי "מה עכשיו?" "עכשיו את אמורה לנסות כישוף פשוט אבל הוא פשוט יבייש את השרביט אז תגידי 'רפלקשין מיי'" הוא אמר ודיקלמתי אחריו והנפתי את השרביט מולי והופיע מולי דמות שנראתה בדיוק כמוני אותו שיער בלונדיני כהה שאסוף בצמה לצד, אותה חולצה אפורה של 'פינק פלויד(להקה למי שמעוניין,והיא ממש טובה,לדעתי) שמוכנסת לתוך מכנס קצר שחור בעל גזרה גבוהה ואותם גרביונים שחורים עם רכבת ואתם סניקרס שחורות,"אני לוקח אותו" אמרתי.חזרתי אל אותה נקודה שבה קבענו להיפגש ומצאתי את ביל כבר שם "זה היה מהר" אמרתי "מהר?עברה כמעט שעה מאז שאני פה" הוא אמר בקול מעוצבן 'שעה?' תהיתי לעצמי זה הרגיש כאילו עברו רק 10 דקות "טוב בואי נלך לקנות מטאטא ואת שאר הדברים" הוא אמר.
נכנסו אל חנות המטאטים ויש ניגשתי אל מטאטא בצבע בז' כהה שנקרא 'אקספרס 1500' "את באמת קונה אותו?" שאלה נערה עם שיער חום ארוך וחלק ועיניים חומות,היא לבשה גופיה ורודה ומכנס קצר מג'ינס לבן "טוב דוד שלי אמר שאני יוכל לקנות את מה שאני יאהב" אמרתי ושמתי לב שהיא היתה נכומה ממני אבל לבשה נעלי עקב "הוו,את מאלה עם הדודים" היא אמרה והסתכלתי עליה במבט מוזר "טוב אני צריכה ללכת אבל היה נחמד להכיר.בערך" היא אמרה והלכה אל מחוץ לחנות לחנות אחרת.