דרכינו נפרדו כך… – פרק 10

22/12/2011 605 צפיות תגובה אחת

"מי זה?" שאלתי את ג'וש, אבל לא הספקתי לקבל תשובה כי אדם מוכר נכנס לחדר, האיש שהיה בתמונה! "זה אתה!" צעקתי, "מי אתה? מאיפה ג'וש מכיר אותך?" שאלתי. "לא עכשיו" האיש ענה, במציאות הוא נראה יותר צעיר, "תתחבאי, תיקחי אותו איתך, אני אעכב אותו, הם בדרך…" "מי בדרך?" שאלתי. "פול וה'חברים' שלו" האיש ענה. ניסיתי 'לגרור' את ג'וש לפינה מוסתרת, שמעתי קול ריצה, קבוצה של אנשים נכנסה לחדר הגדול. "איפה היא?" האיש שעמד בראש הקבוצה שאל, "איפה איימי?" הוא חזר ושאל. "לא פה…" האיש ענה לו. "מאט, אל תשחק איתי משחקים" פול אמר, "אני יודע שהיא פה, השומרים אמרו לי". "אז הם טעו" האיש שהתברר ששמו היה מאט ענה, הוא היה די רגוע. פול שלף אקדח וכיוון לראשו של מאט "איימי, אם את פה כדאי שתצאי מהר, ואם לא החבר שלך פה, ימות". נבהלתי, הייתי חייבת לדעת מי זה המאט הזה, הוא היה כל כך מוכר לג'וש. "זה לא יעבוד, היא חושבת שאני אחד ממכם" מאט אמר, "ואנחנו אמורים להיות רעים?" פול שאל, מאט ענה לו בחיוך "מניסיון קודם שלי, כן." התשובה הזאת השתיקה את פול, הוא הוריד לאט לאט את האקדח. "תחפשו אותה, אם היא פה, נמצא אותה תוך עשר שניות". 'זה לא טוב' חשבתי לעצמי, 'איך אני אברח? ועוד עם ג'וש?', פתאום היה לי רעיון, בתיק שלי נותר עוד שקיק אחד קטן של אבקה, האחרון, האם זה כל כך חשוב? כן, זה כן. זרקתי את השקית על הרצפה בחוזקה וצעקתי למאט "רוץ, עכשיו!" ניסיתי לגרור את ג'וש שבקושי הצליח לדבר עדיין, "בוא, מהר" אמרתי לו, מזווית עיני ראיתי את פול מתקרב אל הדלת ואז סגרתי אותה בחוזקה. "זהו, זה יטפל בו" אמרתי, "ג'וש צריך לברוח, עם מאט" אמרתי לג'וש, כמו אל חולה. "זה חשוב, רק נצא מפה ואז נסדר פה את העניינים, אוקיי?" ג'וש הנהן, הוא קם על רגליו ובין צליעה הוא התחיל לרוץ, עלינו במדרגות, לא יכולנו לסמוך על המעלית, מאט עזר לג'וש, היה נראה שהם מכירים שנים אבל רק רוצים להתרחק אחד מהשני. מיהרנו בלובי עברנו על פני השומרים שהתחילו לרדוף אחרינו ואז מאט צעק לי ולג'וש, "תפנו ימינה, עכשיו!" למרות שחשבתי שיש שם קיר, פניתי ימינה, לא פגעתי בקיר, הקיר נעלם כלא היה. המשכתי לרוץ לכיוון מאט בעוד ג'וש רץ מאחורי. נכנסנו לרחוב צדדי, חשוך מאוד ושקט מאוד, הייתה לי הרגשה לא טובה. "בואו, תשבו על הספסל" מאט אמר והצביע על ספסל קרוב. התיישבתי מהר ואז הסתכלתי אחורה לבדוק שאף אחד לא רודף אחרינו. "זה בסדר" אמר מאט "הם לא ימצאו אותנו". הנהנתי, ואז אמרתי "טוב, מה קורה כאן? ג'וש אומר שהוא מכיר אותך ואתה מי שהרג את אמא שלי…" נזכרתי, פתאום היה לי דחף לבעוט במאט, מאט שם לב לזה. "אני לא עשיתי את זה, אני יודע שאת לא מאמינה לי אבל אני אסביר לך עוד שנייה" הוא אמר. למרות שלא האמנתי לו רציתי לחכות קצת עד שאני אהרוג אותו, כי רציתי לדעת איך הוא קשור כל כך לג'וש, "אתה בסדר?" מאט שאל את ג'וש, "ת-תלך ממני" ג'וש אמר, "מ-מתי אכפת לך אם אני בסדר?". "תמיד היה אכפת לי" מאט אמר, היה נראה שהוא עומד לפרוץ בבכי. "מי אתה?" דרשתי לדעת, מאט הסתכל על ג'וש ושנייה לפני שהוא אמר לי, נפל לי האסימון, מאט הוא האח של ג'וש…


תגובות (1)

שבוע טוב סיסי אהבתי מאד מאד ורוצה לומר לך עוד משהו בעוד 2 סיפורים ואת חוגגת 100 סיפורים שהמערכת פרסמה ואוו זה משהו משה בהצלחה מתוקה ממני בקי ♥♥♥

24/12/2011 08:47
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך