דרכינו נפרדו כך… – פרק 4
התנגשתי בעצם חי, המכה נלוותה בצעקת כאב. "סליחה" אמרתי, הרמתי את ראשי, ראיתי ילד שנראה כבן גילי. עיניו ירוקות כדשא ושיערו בהיר. "היי" הוא אמר "קוראים לי ג'וש". הילד סלח לי מהר מידי. "היי, קוראים לי איימי". ג'וש חייך, "אז, איימי, מה הוביל אותך להתנגש בי?" אמר בגיחוך. "אממ, סליחה, זה סיפור ארוך אבל אני מציעה לך לא לדבר איתי" "למה?" ג'וש שאל "כי אנשים רודפים אחרי, אנשים מסוכנים" עניתי, ג'וש שם לב לאקדח שבידי, ובמקום לברוח מהמקום בצרחות הוא רק אמר, "אני אוהב דברים מסוכנים". הסתכלתי אחורה, ראיתי אנשים באופק, רצים בחליפות שחורות ובראשם פול. "אני חייבת לזוז" אמרתי. "רגע! אני בא איתך" ג'וש אמר. תפסתי בזרועו ומשכתי אותו אל בין העצים. "הנה, קח את זה, תשמור על זה טוב, אם ינסו לפגוע בך, תדקור אותם בזה" נתתי לג'וש את הסכין שלי. האקחד היה בידי, קיוותי שהמחסנית מלאה. רצנו בין העצים, דילגנו מעל האבנים. פתאום עצרנו. היינו כלואים, אנשיו של פול עמדו סביבינו חוסמים אותנו באקדחים. אחד הסוכנים תפס את ג'וש ואיים עליו, אני איימתי על הסוכן שהחזיק בו. "אל תיגע בו" אמרתי "אני ארה". הסוכן שיחרר את אחיזתו מג'וש. 'חכה לסימן שלי' סיננתי בשקט לעברו. "אני לא מאמינה לסיפור הזה" צעקתי, קולי הידהד בין העצים "אתם משקרים, אני לא מאמינה לכם. אתם מנסים למצוא אותי ודרכי את משפחתי ואז להרוג את כולנו, אני בטוחה בזה". ערמה קטנה של עלים נחה לצידי. פול שלף את אקדחו גם "איימי, את לא רוצה להגיע למצב הזה, אני בטוח, עכשיו בואי איתי ותיתני לחבר הקטן שלך לחזור הבייתה כדי שלא נפגע בו". "אתם תפגעו בו" אמרתי "אתם פוגעים בכל מי שמונע ממכם להגיע למטרה, זה מה שאתם עושים". 'מתי?' ג'וש סינן לעברי. 'עוד מעט' סיננתי בחזרה. פול עמד עם אקדח מכוון לעברי וכך גם כל שאר הסוכנים. כיווני את אקדחי על פול. הזמן זז לאט "עכשיו!" צעקתי. רצתי מהר לכיוון ערימה העלים, שהייתה בעצם המחבוא שלי, ג'וש הלך אחרי, עוד לפני שהסוכנים הספיקו להבין מה קרה, זרקתי על האדמה עוד שקיק אבקה. ג'וש ואני נכנסו מהר לחמבוא שלי והתחלנו לזחול בתעלה, "מתי נגיע?" ג'וש שאל "עוד מעט" עניתי…
תגובות (0)