דרקוני הכתר- פרק 5

אריה ישבה בחדר הקטן שהיה מאובק מעט והסתכלה על התקרה הכחלחלה שעדיין ניכרו בה סימני זהב קטנים מתקופת הדרקונים. היא ניסתה לפענח את הציורים שבעבר סיפרו את סיפור המלחמה בכוח ההינדר.
היא שכבה על מיטתה החורקת והביטה בתקרה בריכוז, מנסה ככל יכולתה לדמיין את הסיפור. היא זכרה מעט מהסיפור, זאת ההיסטוריה שכל העם מתגאה בה- תור הזהב של ממלכת אליירה.
ארבעת המלכים כינסו ישיבה דחופה, כי קיבלו מידע מהמרגלים על כוח חזק שבא לתקוף את הממלכות. כוח שארבעה צבאות לבדם לא יוכלו לעמוד בו. ארבעת המלכים הסכימו שיהיה זה מלך אליירה שיקרא לדרקונים, הרי השמיים היו ממלכתם.
המלך ג'ורג' נכנס לחדר אשר בדרך כלל נעול בשלושה בריחים, והמפתחות להם היו אצל שלושה אנשים שונים. המפתח לבריח התחתון היה בידיו של המלך ג'ורג'. המפתח לבריח האמצעי היה בידי המלכה ג'ון, והמפתח העליון היה בידי הנסיך גייל. שלושתם התקבצו מול החדר בפנים רציניות. כולם ידעו שאין לקרוא לדרקונים סתם.

"ראנוקס הגדול, קוראים אנו לעזרתך. המלחמה קרבה.
ראנוקס האיום, זקוקים אנו לך. הצל אותנו מן הצרה הגדולה.
ראנוקס, מנהיג הדרקונים, קום והיה לעוזרינו, קום והיה למושיענו. עזור לנו בצרה זו, זקוקים אנו לכוחך." אמרו ביחד שלושת בני המלוכה של ממלכת אליירה, בחדר העגול הגדול שכל שהיה בו הוא פטפון מוזהב על שולחן מרובע קטן.
הם עמדו שם עם ידיים פרושות לכיוון השמיים ודקלמו את המילים המוכרות שלוש פעמים ברציפות, בקצב מונוטוני אחיד.
שאגה נשמעה ברחבי חדר הקריאה, ואחריה קול בס עמוק ומחוספס מעט, "בני אדם מממלכת השמיים, שמעו לעצתי. אל תתערבו במלחמה זו, זה יביא למוות ועצב. עצרו וחשבו עד כמה חשובה לכם חרבכם."
המלך הסתכל באשתו ואחר בבנו וסימן להם בעיניו לשתוק ולתת לו לדבר.
"ראנוקס הגדול, אין לנו כל ברירה. הכוח מאיים על ממלכותינו ועל משפחותינו. הוא מאיים על בני הממלכה ועל אושרם. אנו מבקשים מכם לעזור לנו למנוע את ההרס שהאיום מביא עמו. בבקשה, עזרו לנו."
"לא אמרתי שלא נעזור, אך שמע נע את מילותיי. את הכוח לא נוכל להשמיד כשאתם שם. אנא, שבו בארמונכם ותנו לנו את המלחמה לסיים. אין דרך אחרת את הכוח לחסל."
"זו הבטחתי לך ראנוקס, מנהיג הדרקונים, אודיע למלכים את שאמרת. לא נפריע לכם."
"עכשיו שתף אותי בפרטים." אמר הקול של ראנוקס בסיפוק.
"האיום קורא לעצמו כוח ההינדר. הוא מופיע למרגלינו בחלומות ושולח אותם לומר לנו את החדשות. על פי החישובים שעשינו, ועל פי הזמן שעבר, כוח ההינדר צריך להגיע אל אזור המלחמה בעוד כשבוע. הוא מדבר כל הזמן על נקמה בנו ובכם. מרגלינו אומנו להרגיש בכוח קסם, והם אומרים כי כוחו חזק מאוד. כל כך חזק שלא נוכל להתמודד עמו לבד."
"שמעתי את דבריך הוד מעלתך. אנא, אל תדאג לבני עמך. השאר לנו את המלחמה."
הודעה נשלחה אל כל המלכים, שהדרקונים יעזרו תחת תנאים קפדניים. אל ממלכת אליירה חזרו שלוש הודעות משלוש ממלכות שמסכימות לעמוד בתנאים שהכתיב ראנוקס המנהיג.
שבוע עבר, ואת השמיים כיסו עננים שחורים וסגולים, מלאי כוח קסם מבשר רעות. מלך אליירה נאם ממרפסת גבוהה בארמונו.
"עמי, אנא שמעו לי. היכנסו לביתכם, סיגרו את חלונותיכם ואת דלתותיכם. אל תיראו, הדרקונים יעזרו לנו."
בני ממלכת אליירה רצו לבתיהם, כשגשם סגלגל מטפטף על ראשיהם. הם נעלו את בתיהם והדליקו את האש שבאח. הם פחדו מעט, אבל בטחו במלכם ובהבטחותיו. הוא מעולם לא אכזב אותם.
בממלכות אופיום, מילנה ואלגרה הפחד היה רב. המלכים לא היו בטוחים ביכולתם של הדרקונים להביס את כוח ההינדר ללא עזרה.
הם הקימו צבא קטן יחסית למרות הבטחתם להשאיר את המלחמה לדרקונים. צבא של יחידות העילית המובחרות ביותר מכל ממלכה.
עניין הנקמה היה ידוע לכולם, ואזור המלחמה נראה בבירור תחת שמיים שחורים- סגלגלים, צבעו של רעל הצפענית הגורם לכאבים בלתי נסבלים.
דלת חדרה של אריה נפתחה, ובפתח עמדו אביה החורג ואמה, ועמם מלך מילנה.
"שוב חולמת בהקיץ?" שאל אביה בחיוך.
סומק וורדרד כיסה את לחייה של אריה. היא ידעה שהוריה רוצים שתהיה יותר מציאותית, אבל היא לא יכלה להפסיק לדמיין. היא אהבה לברוח למקום אחר, כאשר פחדה או הייתה נבוכה.
מלך מילנה צחקק וקרץ לה.
"קדימה אריה, הארוחה מתחילה עוד מעט." אמרה המלכה בחיוך.
אריה קפצה ממיטתה והלכה אחרי הוריה לכיוון שולחן האוכל. בינתיים מלך מילנה ואביה החורג צחקו בקול והתלחששו ביניהם.
אריה הסתקרנה, אבל ידעה שאסור לה להתערב. המלך יכעס עליה אם תעשה זאת.
על השולחן הונחו ארבע צלחות מלאות כל טוב. בשר ארנבות, סלט ותפוחי אדמה. זה לא היה הרבה. הוריה יצאו מגדריהם על מנת להכין את האוכל הזה, על מנת שלא יחסר למלך מילנה.
אריה אכלה בשקט והקשיבה לסיפוריו של מלך מילנה על ממלכתו. הוריה צחקו בקול, אבל היא לא הבינה כמעט דבר מהפוליטיקה, כך שבמהרה היא השתעממה והחלה לדמיין שוב את ראנוקס, הדרקון הזהוב.
"אריה, לכי לחדרך, עלינו לדון בדבר חשוב עם מלך מילנה." אמר המלך, והיא קמה ועלתה במדרגות.
היא כמעט הגיעה לחדרה, כאשר הסקרנות ניצחה את ההיגיון, והיא הסתתרה בקומה השנייה מעל שולחן האוכל, כדי שתוכל לשמוע על מה הם מדברים.
"שמעת ממרגליך?" שאל קולו של מלך מילנה.
"לא אמדאוס, ואני מודאג." אמר אביה החורג.
"מרגליי אמרו שהם מצאו כמה גופות עם שריון שנושא את סמל הממלכה שלך. אולי כדאי שנבדוק מה גרם לכך, לא כן לוגן?"
"איך הם תיארו את הפצעים?" שאלה המלכה.
"לא היו כאלה." אמר אמדאוס בשקט.
"אז איך הם מתו? וכל כך הרבה באותו הזמן.. זה מוזר." אמר לוגן.
"זוכר את כוח ההינדר?"
"אני לא מאמין בכך."
"לוגן, זה בדיוק מה שקרה שם." אמרה המלכה.
עיניה של אריה התרחבו בהפתעה ובסקרנות. הם עמדו לספר את המשך הסיפור על המלחמה. הסיפור שתמיד רצתה לשמוע, אבל אסרו על סיפורו.
"הצבא הקטן ששלחו שלוש הממלכות השכנות, ובהם אנחנו, ממלכת המים, נהרג בתוך מספר דקות. לאחר מעשה הסתבר שצבע בשמיים, שהיה דומה לצבעו של רעל הצפענית, לא היה רק צבע." אמר אמדאוס.
"אתה חושב שרעל הצפענית המיתולוגי הרג את המרגלים שלי?"
"אני חושב שמישהו מנסה להפעיל שוב את כוח ההינדר."
"אני לא מאמין בסיפורי הפנטזיה האלה."
"לוגן, אתה זוכר את רמולד שפתח במלחמה על ארבע הממלכות נכון?"
"זוכר."
"ואתה זוכר מי עצר אותו?"
"הוא נהרג בקרב, כמו הרבה אחרים."
"ראנוקס הרג אותו. באמת לוגן, אתה ממלכת השמיים, הממלכה הקרובה ביותר אל הדרקונים, הרוכבים המיתולוגיים באו מקרביכם. אל תכחיש זאת."
"לוגן, אולי נספר לך את הסיפור עכשיו, כדי שתוכל להחליט בעצמך מה לעשות? לא יזיק להקשיב נכון?" אמרה המלכה בשקט.
אמדאוס לא חיכה לתשובתו של המלך והתחיל לספר. "אחרי שראנוקס הרג את רמולד במלחמה הגדולה, היה שלום בממלכות. המסחר חזר לשגשג, הכלכלה שבה לקדמותה, והחיים פרחו. הדרקונים נתנו למלך השמיים ג'ורג' מכשיר מיוחד שיוכל לשמש אותו בעתיד אם יהיו בעיות."
"הבעיות הגיעו מהר יותר משציפו כולם." המשיכה המלכה, "חלומות הושתלו אצל המרגלים של כל ממלכה והתריעו מפני עלייתו של כוח ההינדר. עלייתו של רמולד מתוך השאול. ג'ורג' קרא לדרקוני הכתר והבטיח להם שצבאותיהם של הממלכות לא יפריעו להם."
"למרות זאת שלחו שלוש ממלכות את יחידות העילית שלה אל שדה הקרב.
הדרקונים איבדו את כוח הקסם שלהם, היות וממלכת האש הייתה שם וייצגה את הקסם. הם איבדו את מקום המנוחה שלהם, משום שנציגי האדמה הגיעו לקרב, וחייהם אזלו מהם לאט, כי נציגי ממלכת המים היו שם. הדבר היחיד שנותר לדרקונים הוא האוויר, ושם היה לרמולד יתרון. הרעל היה מפוזר בכל מקום, דבר שגרם לדרקונים רבים למות." אמר אמדאוס בשקט והשפיל את פניו.
"שלושה-עשר דרקונים נהרגו באותו הלילה, אך הם הצליחו ללכוד את רמולד בתוך רשת קסמים חזקה, והחזירו אותו אל מקומו מתחת לאדמה."
"הדרקונים הענישו אותנו. הם עזבו את הארץ, ועפו למקום לא ידוע. הם לא נענו לקריאותיו של המלך ג'ורג', אבל לאף אחד לא היה אכפת. היה שלום. עכשיו השלום הזה נמצא בסכנה. משהו רע מגיע, כולם מרגישים בכך." אמר אמדאוס בטון מלכותי.