דרקוני הכתר- פרק 8:

"סקרלט, איפה את?" נשמעה קריאה ברחבי ארמון אופיום.
שום קול לא ענה.
סקרלט כבר עזבה מזמן את הארמון. כבר בצהרי היום הקודם היא ארזה לעצמה תיק מסעות בצבע חום כהה. היא לקחה אוכל מן המטבח מבלי שיראו אותה, וטחבה אותו אל תוך נרתיק מיוחד, כדי שלא יתייבש.
עוד לפני שעלתה השמש סקרלט התגנבה אל אורוות הארמון וקשרה את האוכף אל הסוסה שלה, פיירין. הסוסה הערמונית צנפה קלות בשקט, כאשר סקרלט קפצה על גבה.
כאשר קרן השמש הראשונה נגעה בגבעה הנמוכה ביותר בממלכת אופיום, דלתות האורווה נפתחו במהירות, ונסיכה המוסתרת תחת ברדס שחור יצאה רכובה על סוסה לכיוון האופק. אל דרקוני הכתר.
היער היה אפלולי. ערפל סגלגל- ירקרק עופף קצת מעל האדמה ומנע את שדה הראייה. סקרלט ירדה מפיירין, כדי שרגליה לא יפגעו בשורשים הבולטים מהעצים הצפופים ביער תוך כדי דהירתה. לא היה לה לאן למהר. היא לא ידעה בדיוק לאן היא הולכת.
היער היה שקט. הציפורים לא צייצו, ואף חיה לא השמיעה קול. ליבה של סקרלט פעם במהירות.
מאז מות הוריה, כשהייתה קטנה, היא תמיד הרגישה כאשר משהו השתבש, מן תחושת בטן לא מוסברת שהודיעה לה, שמשהו לא טוב עומד לקרות.
היא החזיקה בחוזקה במושכות של פיירין ונשמה עמוק. היא הגבירה את קצב הליכתה, מושכת אחריה את הסוסה העייפה.
"מה אני עושה פה?" היא שאלה את עצמה בלחש, מסתכלת סביבה בחיפוש אחר מקור התחושה האיומה שאפפה את ליבה.
הפחד בער בעורקיה, והיא כמעט הסתובבה עם סוסתה וחזרה לביתה שבממלכת אופיום, אבל היא עצרה את עצמה.
"תתעשתי על עצמך." היא אמרה לעצמה בנחישות מזויפת, מנסה לשכנע את עצמה שהיא אכן נחושה להמשיך בדרכה. "את פה, כי את רוצה לדעת היכן דרקוני הכתר. אף אחד לא יודע, ואת, טיפשה שכמותך, סקרנית מכדי להניח לזה ולהמשיך בחייך." היא אמרה לעצמה.
צחוק מפוחד בקע מגרונה ודמעות חנקו את עיניה העייפות. היא צחקה על עצמה. על כך שהיא יצאה מביתה לבד, ללא עזרה. כל שהיה לה הוא קצת אוכל, מפה והסוסה שלה שצנפה בשקט.
בבית היא הייתה כל כך אמיצה. כל כך נחושה וכל כך עקשנית. אף אחד לא יאמין לה לעולם אם תגיד שפחדה להיות לבד. היא תמיד הייתה עצמאית, אבל כאן.. ביער האפלולי, כשתחושת הבטן שלה מתחזקת עם כל צעד שהיא עושה, היא פחדה להיות לבד.
עיניים תכולות וחסרות אישונים בהו בה מלמעלה, עיניים תכולות ובלתי נראות. הוא עקב אחריה. ציפה למעשיה. הוא ציפה בכיליון עיניים לפגישה עמה. הפגישה עם מלכת האש- סקרלט.
"אפילו חרב אין לי." הכתה בה פתאום ההבנה. ההבנה שאין ביכולתה להגן על עצמה מפני דבר.
"אלים אדירים." היא מלמלה והחלה להגביר את קצב הליכתה, מקווה שהיער לא גדול מדי, ושעוד מעט היא תצא ממנו למקום בו יש אנשים שיוכלו לעזור לה.
עכשיו היא ידעה. היא הייתה בדרכה לממלכת האוויר, הממלכה של רוכבי הדרקונים. בטח שם מישהו ידע על דרקוני הכתר. מישהו בטוח יודע היכן הם.