האם ריקוד הוא מהות החיים בשבילי? פרק 2 חלק ג'

תזכורת מהחלק הקודם של פרק 2

שאלתי מופתעת מעט "דילן הוא אחד מהם?" לילי הנהנה וצחקה כתגובה "הוא אחד מחברי הברקוןדה".
חשבתי לעצמי, אולי באמת הוא היה צריך לעזוב ושזה היה לטובה.
הלכנו לכיתה וככה עבר יום לימודים ארוך.

הלכנו לאכול אבל בדרך עברנו ליד הסטודיו של הבוגרים…

פרק 2 חלק ב'

הכניסה לסטודיו הייתה סגורה אבל שמעתי מוזיקה בוקעת מבעד לדלת ובנוסף החלון היה פתוח.
כל מי שסיים ללמוד עכשיו, מהבנות, נעמדו ובהו בחברי הלהקה רוקדים.
לילי הביטה בהם בזלזול "אני שמעתי מדילן שאת רוקדת ממש טוב, את בטח יותר טובה מהם על בטוח!", הבטתי בהם רוקדים מהתחלה ועד הסוף, זכרתי את הריקוד בעל פה, החלטתי שבלילה אני אתגנב לסטודיו.

בסוף השיר הבנים הביטו על כל הבנות שצפו בהם בהערצה, לילי שוחחה בפלאפון.
ראיתי שאחד מהם מביט בה בסקרנות, צחקקתי ודחקתי לה מרפק לצלעות היא נעצה בי מבט מעוצבן וניתקה את הפלאפון.
סימנתי לה עם הראש על הנער והאי הביטה בו ואמרה לי בקול מאוהב "זה דור הוא גדול ממני בשנה בלבד, אבל הוא בברקודה אין לי אומץ לגשת אליו". צחקקתי שנית והיא הכתה אותי.

חיפשתי בעיניי את דילן, הוא עמד ושתה מים. הוא הניח את הבקבוק והתקרב אל החלון הפתוח, הוא שאל "מה קורה?" ניפחתי את המסטיק שלילי נתנה לי קודם לכן ואמרתי בשעמום "לא הרבה, המורות חופרות כמעט כמו המורות בפנימייה". דילן צחק ואמר "עד שנה הבאה, שנה הבאה זה שלב הביצוע לא יושבים בכיתה ובוהים בלוח רוקדים על אמת!" משכתי בכתפיי "איך אצלכם פה? אתם ממש מוכשרים אבל תעשה טובה ותגיד לניק שאם הוא רוצה להצליח אז שישפר את התנוחה עם הרגליים בכדי שכשיקפוץ הוא יציח לקפוץ בלי למעוד ולסובב את הקרסול".
דילן הביט בי בהשתאות והרהר בקול ,אולי את צודקת שווה לנסות, באמת המאמן העיר לו אבל הוא אף פעם לא אומר מה לא בסדר בדיוק הוא אומר שיש טעות, הוא מצפה שאנחנו נעזור זה לזה כדי שנבין את דרכי הריקוד זה של זה". המאמן שלהם קרא לדילן לחזור ולסגור את החלון, דילן אמר "בתיאבון, ניפגש מחר כי אני מתאמן פה עם הלהקה עד כיבוי אורות ב- 21:30. לילה טוב וביי!" הלכנו אני ולילי אל חדר האוכל לאכול צהריים ולאחר מכן חזרנו לחדר והעברנו את הזמן, אני סיפרתי לה על על הפנימייה והיא סיפרה לי על הבית ועל אמא שלה ועל כך שהיא הבת יחידה ומפונקת שחולמת להיות רקדנית בלהקה כמו כל אחד באקדמיה, אבל היא חלמה על זה רק בגלל שרצתה להיות עם דור, צחקתי.

הלכנו לאכול ארוחת ערב, כשחזרנו לחדר התלבשנו והתארגנו, אני לבשתי גופיית בטן שמתאימה לריקוד וטרנינג, אספתי את שערי לפקעת כמו שאני עושה בדרך כלל ונכנסתי למיטה.
ואז היה כיבוי אורות, המורים עברו חדר חדר וכיבו את האורות ואיחלו לנו לילה טוב כמו לידלים קטנים בני חמש.

לילי נרדמה כמעט מיד, נעלתי את הנעליים שלי בזריזות ויצאתי החוצה מהחדר, המסדרון היה ריק, הלכתי במהירות אל הסטודיו.
פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה, הדלקתי אתה אור ומרוב הלם לא סגרתי את הדלת.
הסטודיו נראה מדהים היה מראות מכל כיוון בשביל לבחון כל תנועה, הקירות היו צבועים בסגול ובצד הי כיסא ועליו טייפ, בנוסף היה חדר צדדי ובו היה מקרר וכמה מדפים עם חטפים ואוכל .
ניגשתי לטייפ, הנמכתי אותו כדי שלא ישמעו, עברתי בראשי על הריקוד של חברי הברקודה הפעלתי את הטייפ.
רקדתי מכל הלב, הרגשתי טוב כל כך כשרקדתי שפשוט שיניתי תוך כדי את התנועות.
כשנגמר השיר וכשסיימתי לרקוד שמעתי מחיאות כפיים, מרוב הלם נפלתי לאחור, ראיתי נער אחד מהברקודה מוחא לי מחיאות כפיים ומביט בי בהערצה "זה היה מדהים! למרות ששינית מעט את התנועות לא היה לך שום טעות ונראה לי שראית אותנו רוקדים רק פעם אחת, את זוכרת את כל הריקוד המקורי שלנו?" הנהנתי, הוא הפעיל את הטייפ ורקדתי שוב, הפעם את התנועות המקוריות.

הנער שאל אותי "את רקדת בעבר בחוג?" הנדתי בראשי והרגשתי צורך לספר לו את הסיבה שבגללה גורלי התנגש בריקוד….