האמונה שבלב פרק 2
שמעתי סירנות לא הבנתי מה קורה ניסיתי לדבר אבל לא יכולתי ניסיתי לפקוח עיניים אבל לא הצלחתי ניסיתי להראות שאני חיה אבל גם לא הצלחתי פה כבר התייאשתי הבנתי שאף אחד לא מתעניין בי ולאף אחד לא אכפת ממני אז וויתרתי אני חושבת שזה הפעם היחידה שהבנתי שהחיים שלי לא שווים כלום אין לי משפחה אין לי חברים אז מה ישלי שק שיש בו דובי
….
התעוררתי לצעקות
"היא התעוררה" שמעתי מישהו צועק פתחתי לאט את העיניים וראיתי חבורה של שלושה בנים ושתי בנות
"מה קרה לי?" שאלתי
"נסביר לך אחר כך מוטב שתנוחי" אמר אחד מהם
"מי אתם?" שאלתי
"אני ירין זה טל ועומרי והבנות נועה ומיה" אמר נראלי ירין
"טוב כדאי שתנוחי נבקר אותך שתקומי" אמר טל שמתי לב שעומרי הזה היה מאוד בשקט וזה היה נראה כאילו עובר עליו משהו אבל מה? טוב מה זה מעניין אותי מה שמעניין אותי זה איך הגעתי לפה?
כל החבורה יצאה לבנתיים הלכתי לישון קצת
כעבור שעה:
"נופרוש איך את מרגישה?" שאל טל
"איך אתה יודע איך קוראים לי?" שאלתי
"מקודם אמרו לנו כי היה כתוב לך בתיק נופר" אמר
"אה ואפשר לשאול אותך שתי שאלות?" שאלתי והוא הנהן
"מה קרה לי?" שאלתי
"את זוכרת שנרדמת על הספסל והערנו אותך?" שאל והנהנתי
"עומרי בטעות נורא כעס והוא נתן לך אגרוף בפרצוף" אמר
"מה?" נדהמתי הייתי בשוק בגלל זה הוא היה בשקט כי הוא עוד היה בהלם
"אבל תדעי שהוא מיד נבהל" אמר
"ושאלה שניה למה אתם עוזרים לי?" שאלתי
"למה שלא נעזור לך?" שאל
"לא משנה"אמרתי והוא יצא ואחריו נכנס……
תגובות (0)