– הבריחה פרק 2 – אתה ♥

הייתי במתח, עבר המון זמן מאז שנכנסתי לחורים כאלו, הייה כ'כ הרבה רעש, וככול שיותר נכנסנו היה יותר אנשים ויותר צפיפות, זה לא הפריע לי ממש הייתי ביותר גרועים
שטרות התנופפו באוויר, ועוד המון דברים אחרים ואז ראיתי מה קורה שם
תדמיינו לכם, תינוקת קטנה, שנותנים לה סוכרייה ענקית ודוב, המבט שיש לה על הפנים ? זה המבט שלי עכשיו. כ'כ הרבה זמן עבר מאז שהייתי בקרבות, וכ'כ שמחתי לחזור
הסתכלתי קדימה וראיתי גבר גדול שרירי ומקועקע מתאגרף בגבר יותר גבוה ממנו וקצת יותר שרירי, שתיהם ללא חולצה ושתיהם מזיעים כמו אחריי קרב טוב
" תיצמדי אליי " ויקה אמרה לי כשראתה שקפאתי לרגע, היא תפסה לי את היד כ'כ חזר שכמעת תלשה לי אותה, איך אני יתנתק ממנה
" כן.. כן כן אני איתך " אמרתי לה ויצאתי מההיפנוט על הקרב
" מה אנחנו עושות פה ? " שאלתי אותה וקולי גבר על קול המהמרים והמסוממים שצועקים שם, לא ציפיתי לתשובה אמיתית, אבל נו באמת היא ידעה שיש לי קשר לדברים האלו
" מחפשים מישהו ? " היא אמרה בחצי שאלה והמשיכה לגרור אותי דרך הקהל הרועש
" ההוא על הזירה ? " שאלתי בציפייה לתשובה חיובית
" גם " היא אמרה, ואמרה עוד משהו רק שהתנתקנו והיא המשיכה ישר, כשאני הלכתי לעבר הזירה המאולתרת ודחפתי ממני סוטים
ראיתי את הגבר בעל הקעקועים מפוצץ את ההוא עם השרירים כששמתי את הג'קט עליי וסגרתי אותו, הוא פוצץ לו את האף וקיבל על זה את האגרוף שהגיע לו, אבל אז הוא התעלף בערך, וההוא עם הקעקועים ניצח בערך, אני זוכרת את התקופה שאני הייתי על הזירה, ואו
הסתכלתי לעצמי על הג'קט וראיתי שיש עליו כתם דם דיי גדול ובולט
" שיט " אמרתי לעצמי ולקחתי נשימה ושאפתי לאט " היא תרצח אותי " אמרתי וחשבתי על ויקה בעודי מסתכלת למטה, הוא נעמד מולי, ראיתי נעליים שחורות וכבדות, גינס מוכתם בדם, העלתי את מבטי הוא היה בלי חולצה שרירי הבטן שלו בלטו והחזה שלו היה חשוף ומזיע כשהגעתי לפנים זיהיתי אותו, הוא המקועקע מהזירה
" חבל דווקא יפה עלייך " הוא אמר וחייך
" מה ? " שאלתי אותו וחייכתי הלא הבנה
" החולצה שלך " הוא אמר ותפס את החולצה בידו ואז עזב
שמעתי את ויק צועקת לי מאחורה ומנסה להגיע אליי, סיבבתי את הראש " דקה ! " צעקתי אלייה, בלי ששמתי לב איבדתי את שיווי המשקל ומישהו גחף אותי לאחור, סטפן תפס אותי בגב התחתון לפניי שנפלתי
" ואוו אחי נערה ! " הוא צעק לו והפחיד אותו
" קת'רין " אמרתי ועמדתי בערך רגיל שוב, הוא חייך
" מצטער על זה פיג'ן " הוא אמר ייצב אותי וחייך, הצביע על החולצה
הקהל טרף אותו והוא אפילו לא אמר לי את שמו, ויק תפסה אותי ביד ומשכה אותי כואב
" מה עובר עלייך משוגעת ! " היא אמרה לי ולקחה אותי אחורה אל אותו אחד שעמד עם המתאגרפים והציג אותם אדם
" נדלקת על סטפן ? " הוא שאל וחייך, הוא ראה שדיברתי איתו
" סטפן ? " שאלתי ועשיתי כאילו אני לא יודעת מי זה
" ההוא שדיבר איתך, ולקח את הקרב " הוא אמר וחייך
" קת'רין " אמרתי הצגתי את עצמי, והעברתי נושא
" אדם " הוא אמר ולחץ לי את היד
" בואו ניצא מיפה עכשיו עוד 20 דקות יש כאן משטרה " הוא אמר ולקח אותנו למין דלת כזאתי מאחורה, ראיתי שגם אותו סטפן הלך אחרינו וניסה שלא יראו אותו
" את בכלל לא אמורה להיות פה אה ? " טיילור שאל אותי וחייך
" גם היא לא " אמרתי ודיברתי על ויקה
" היא לא מנסה לקפוץ לזירה " אדם אמר
" הזי " אמרתי ועצרתי את עצמי מלחשוף את כל העבר שלי
" למה אתה שקט " ויקה שאלה את טיילור
" סתם אין לי מה להגיד, מה התנפלתם עלייה, כולה רצתה לראות קרב טוב " הוא אמר והצדיק אותי " בדיוק " אמרתי והצדקתי את עצמי
ויקה הסתובבה אליי וחייכה, סופסוף יצאנו מהתעלה הזאתי והיינו ברחוב רצנו למכונית ונסענו מישם
" מה עם ההוא ? " שאלתי והעמדתי פנים שאני לא יודעת את שמו
" ההוא, קת' על האופנוע " היא הבינה על מי דיברתי וענתה לי כשיצאנו אל הכביש הראשי
" הקראש שלך כאן בייב " ג'אק אמר ודפק על החלון
" מי ? שלי ? " שאלתי כשהבנתי שזה לא מופנה לויקה
" תסתכלי בחלון " הוא אמר ונפלט לו ציחקוק, הורדתי את החלון ונכנסה רוח קרירה ונעימה
" השיער שליי " הוא אמר וסידר מיד את השיער, " ג'ק ג'ק " ויקה אמרה וצחקה על הצווחות שלו על השיער שלו, לבסוף הבנתי שעדיף שאני אסתכל במראה ולא בחלון, ראיתי אופנוע שחור וגדול נוסע מאחורינו גבר עם גופייה שחורה ומעיל עור שחורה עליו, לא חובש קסדה אבל אי אפשר לזהות בכל זאת, הוא ראה שהסתכלתי עליו וחייך, ישר זיהיתי את החיוך
" זה סטפן הזה " אמרתי והסתכלתי עליהם לאחורה וסגרתי קצת את החלון
" נו ? חמוד לא ? " ג'ק אמר וחייך, הוא התכוון אליו כל הזמן
" אל תיפלי בזה הוא משכיב את כולן " אדם וטיילור אמרו ביחד והדגישו יחד את המילה "כולן" ואז צחקו, כאילו זה כבר קרה פעם
חנינו בבית שלנו החננו את הרכב ויצאנו לשבת בבית, סגרתי את הדלת ובדיוק מאחוריי האופנוע השחור החנה מרחק נורא קטן מהגב שלי, הסתובבתי נבהלתי קצת
סטפן הוריד את המעזור של האופנוע וקם ממנו, העביר יד בשיער שלו והסתכל עליי, גלגלתי עיניים ונכנסתי. למה שהו, הייתה לי הרגשה שהוא הסתכל לי על התחת אבל אז הוא צעק
" כדיי שתכניסי את החולצה הזאת לכביסה " וחייך הסתובבתי אליו וחייכתי
" אני סטפן " הוא אמר והדביק אותי בקצב ההליכה, הוא פתח לי את הדלת וכשניכנסתי כולם כבר היו עם בירה ביד וראו חדשות התישבנו על הספה, אני לייד ויקה שישבה מחובקת עם טיילור לידו אדם ג'ק ושם התישב סטפן
" אז מה הקטע שלה ? " הוא שאל וחשב שלא שמעתי כי התעסקתי באייפון
" לא יודע, אבל בטוח לא אתה " ג'ק ענה לו ולגם מהבירה
" למה אתה מדליק אותו ? ! " ויקה סטרה לו בברך ואמרה
" הנה הנה המרדף שלכם " אדם אמר עצר את כולם והגביר את הטלוויזה
– ' היום שוב הייה אירוע של הקרבות, יש נפצעים ויש נמלטים ' הקריינית המשיכה לדבר ואחריי כמה שניות הראו מרדף של המשטרה אחרי אופנוע, בשנייה שהראו את זה יצאתי מהאייפון והתרכזתי, התחלתי להתלהב
" פשוט תבלום תעשה פרסה ותדפוק להם ת'צורה בסימתה שם ! " צעקתי על הנהג המטומטם איך הוא יכל להתחמק מהמרדף
המבטים הופנו אליי, ולא שמתי לב ויקה נגעה לי בברך וניסתה לרמוז לי לסתום אבל לא שמתי לב, שוב הראו טעות שהוא עשה " יואווו מטומטם פשוט תעלה את העלפייה וכשיחסמו אותך תרד למטה הגשר פתוח! " צעקתי עליו שוב והמשכתי להתרכז בלתת הוראות לאיזה מטומטם, הוא הצליח סופסוף לעשות משהו חכם ולהתחמק
" את יודעת זה לא כ'כ פשוט " אדם אמר וחייך, לא הבנתי למה
" לא זה פשוט נהג מטומטם " אמרתי, וכעסתי ששוב מישהו כמעת חשף את הקרבות
" לא זה פשוט נהר שרצה את הצומת לב שלך " ג'ק אמר וחשב שלא שמעו אותו
" מה ? " אמרתי, לא הבנתי ממש, עד שגיליתי שאני מזהה את האופנוע
סטפן נשען לאחורה ולא דיבר פשוט כדיי לא למשוך צומת לב, נפלט לו צחוק והבנתי הכל