הגלגול הבא – פרק 2

הוא הסתכל עליי במבט שטני. עיניו בערו ונחיריו התרחבו. עגלי זיעה החלו להצטבר בקצה מצחו, והתחלתי להרגיש צמרמורת בקצות אצבעותיי, שהתפשטה לרעד בלתי נשלט. היא הגיעה עד לעורפי, וכשפגעה בקצוות שיער סמיכה, צנחה.
מגבו יצאו כנפיים אדומות, בלי נוצות. לרגע הוא נראה יותר כמו השטן, אבל אני רק קפאתי במקומי והבטתי בו מתפוגג באוויר ונעלם.
הוא השאיר אחריו ענן מחניק של עשן, שגרם לי לסחרחורת.
כמה שניות אחר כך שמעתי קול מתכתי וקר, כמו קול של חרב שצונחת על הרצפה. כשהערפל עזב סוף סוף, ראיתי שזו הייתה הסכין שהייתה נעוצה לו בעורף. התקרבתי אליה בניסיון לגעת בה, אבל היא חמקה מבין שתי הידיים שלי ונבלעה בתוך הרצפה, כמו טיפת מים שצונחת על אדמה יבשה.
ישבתי על רצפת השיש הקרה, מותש. פתאום הסכין ירדה מהתקרה וריחפה אליי, ומבלי שעוד הספקתי לראות היא ננעצה בבטני בחוזקה. ראיתי את הדימום, את הכאב לא הרגשתי.
הדבר האחרון שאני זוכר היה חושך מוחלט, וכמה ורדים אדומים כדם.

התעוררתי מהסיוט. על מצחי הופיעו עגלי זיעה קרה, וחיפשתי את שמיכת הצמר שלי כדי לנגב אותם בה. כשהרגשתי שהיא לא בסביבה, פקחתי עיניים.
אז מסתבר שלא הכל היה סיוט. מהצד ראיתי מלאכית עם שמלה לבנה וכנפיים לבנות. השיער הדבשי שלה גלש לאורך גבה ברכות, ועל ראשה הייתה מין הילה כזאת, כמו שיש למלאכים בסרטים.
"מה קרה לי?" שאלתי, דווקא לא כדי למשוך את תשומת ליבה- כדי לדעת מה סיוט ומה לא. בשלב הזה העדפתי שכמה שיותר ממה שאני זוכר יהיה רק סיוט.