הגלגל מתהפך (פרק 3)

כשהגעתי לחדר האוכל, המקום היה שום וריק מאדם. רק אורין הסתובבה שם מנקה את הלכלוך.
"אורין?" שאלתי אותה בלחש.
"ניק? מה? מי זה?" היא נראתה מופתעת.
"מצאתי אותו בחוץ, הוא מפוחד," אמרתי לה כשאני מנסה להסביר לה בקצרה.
"תן לי אותו," אמרה מחייכת. היא לקחה את הילד נעלמת לתוך אחד החדרים.
עד שחזרה ישבתי בשקט על הספה הקרועה כשבראשי צפים זיכרונות.
* * *
"אל תפחד בוא," האישה הזרה אמרה לי ברוך. נתתי לה את ידי בהיסוס והיא רק חייכה חיוך גדול ומנחם.
"מי ישאיר ילד קטן ככמה ברחוב?" שאלה את עצמה מאשר אותי. לפתע חיבקה אותי חיבוק חזק והרימה אותי בידיה.
"אמא?" לחשתי בקול קטן.
"כמו אמא," לחשה בחזרה.
* * *
"אתה עדין כאן?" שמעתי את קולה של אורין שואל אותי.
"הוא בסדר?" שאלתי לא עונה על שאלתה.
"כן הוא ישן עכשיו במיטה עם מרי," אמרה. נאנחתי וקמתי מהספה.
"תודה אורין, על הכל," אמרתי לה כשאני מתכוון באמת להכל.
הלכתי ברחוב החשוך כשרק קולות הצרצרים נשמעים ברקע.
"אתה שם!" צעק מישהו מאחורי. הסתובבתי לראות את הדובר, כשעשיתי זאת הרגשתי מכה חזקה בראשי והכל החשיך.

"מתי אתה חושב שישלמו לנו?" שמעתי קול בתוך האפלה שהייתי בה.
"ברגע שידעו על זה," אמר קול שני.
קמתי לעט מנסה להתגבר על הכאב בגופי.
"תראו מי קם", אמר הקול הראשון כשהוא תופס בחולצתי וגרם לכאב גדול בגופי. נאנחתי בכאב והאיש עזב אותי נותן לי לפול על ריצפת האבן הקרה.
"מה אתם רוצים ממני?" שאלתי יורק דם מפי. בתגובה הם רק צחקו.
"טוב נשאיר אותך כאן, נתן לך זמן להבין את הכל," אמר אחד מהם והדלת נטרקה מאחורי.
הצלחתי לעט לעט להסתגל לאפלה שבחדר. זה היה צריף קטן מאשר חדר, לא הבנתי מה הם רוצים ממני. אין לי שום דבר שהם יכולים לרצות ממני. נאנחתי בכבדות נשען על הקיר.
"איזה יום הזוי," מלמתי. קודם השוטרים אחר כך הילד הקטן ועכשיו זה. תאמת יכול להיות שהיום הזה כבר עבר ועכשיו זה יום חדש. אבל זה משנה?
"אתה חושב שהוא באמת לא יודע?" שמעתי שוב את הקולות מדברים.
"אין סיכוי איך הוא לא יכול לדעת את זה?" זה כבר שיגע אותי. יודע מה?!
"זה הגיוני שהוא לא יודע. תראה איפה מצאנו אותו, בתוך חור!" לא יכולתי עוד לשבת בחיבוק ידיים. רציתי אל הדלת כשאני צועק לצד השני את מה שעבר לי בראש.
"יודע מה?!" הדלת נפתחה ואני עפתי קצת אחורה. מולי עמד איש גבוה וחסון עם שיער בלונדיני ארוך. "אתה תדע." חייך. "כשהוא יגיע אתה תדע," אמר והותיר ויצא המחדר.
"מי יבוא?!" צעקתי. "לעזאזל תענה לי!" אך שום קול לא ענה לי בתגובה.