הג'נטלמן ואמנדה פרק 4
לא הצלחתי להרדם ובמשך שעות ארוכות הרהרתי אל מה שקרה ואל מה אני הולך לעשות, מה אני הולך לומר לה. תהיתי אם אני משוגע, איך אני יכול להרגיש דברים כמו שאני מרגיש לאדם שאני לא מכיר, שאת שמו אני אפילו לא יודע ובכל זאת אני מרגיש את הלב שלי פועם כל כך חזק שאני מפחד שתשמע אותו כשאנסה לדבר איתה.
העברתי את היום שלי בחוסר מעש, לא יכולתי להתרכז והייתי חסר תועלת בעבודה, לא הצלחתי למכור ולא אפילו מוצר אחד. ידעתי שאסור לי ללת לכל העיינין הזה להשטלת עליי אבל זה היה חזק ממני.
ידעתי שאני עלול לסכן הכל, את השם הטוב שיצרתי לי בחרבה של מר בראון את ההון שצברתי את היחסים הטובים עם העלמה סקוט ומר בראון , כל זה עלול לגרום למפלתי, לחזור לחיי פשוטת בכפר,לרעב,לקור
בכל יום אחר הייתי אומר לכם שזה לא יקרה אבל היום בשונה משאר הימים לא היה לי אכפת, לא היה לי אכפת לסכן הכל, את כל שנות הלימוד אצל העלמה סקוט ולא את שנות העבודה המרובות אצל מר בראון.
כשהשעון הראה שש בערב זינקתי ממקומי ופניתי לכיוון ביתו שם מר בראון שם שהיתי,
החלטתי ללכת לשם ברגל ולא לסוע במרכבה , רציתי לנקות את הראש מהמחשבות הילדותיות שהעסיקו אותי אבל הן רק התגברו. ואז נעצרתי,נעצרתי מול הבית שלה והצצתי מעל השער ולא ראיתי אף אחד.
"מה אדוני מחפש בבית הזה?" נתקפתי בבהלה כשחשבתי שהקול מגיע מהבית אבל הוא הגיע מהרחוב.
הסתובבתי ועל אבן גדולה ברחוב ישב קבצן. "זה לא עינייך" עניתי לו
"מובן שזה ענייני, הרחוב הוא של כולנו" ענה לי הקבצן, "ומי הוא אדוני?" שאלתי
"בלאקווד, ואתה?" "קולין" עניתי לו
"קולין? בלי שם משפחה, לאדון נכבד כמוך בוודאי צריך להיום שם משפחה"
מעולם לא ידעתי מהו שם המשפחה שלי, מרי אף פעם לא אמרה לי ותמיד קראו לי קולין.
"קולין סקוט-בראון" עניתי
"מי גר כאן?" שאלתי אותו " הגברת סמית' ובתה" ענה הקבצן .
"וביתה של הגברת, מה שמה ?" שאלתי אותו בהתרגשות
"אדוני חושק בביתה של הגברת, צר לי אבל מחזירם רבים היו כאן לפניך והיא שברה לכולם את הלב, מה הופך אותך לשונה מהם?"
"שאלתי מה שמה! " גערתי בו
"מיס אמנדה, אדוני"
"ספר לי עלייה, אני רוצה לדעת" הקבצן נאנח והחל לספר : " הגברת סמית', בעלת הבית אישה בעלת ממון רב ננטשה ביום חתונה על ידי ארוסה. את אמנדה היא אימצה ממשפחה ענייה מהכפר שלא היו לה את האמצעים לגדל את התינוקות ומאז הגברת מגדלת את הילדה ומלמדת אותה איך לשובר למחזרים שלה את הלב כנקמה בארוסה שנטש אותה. הילדה חסרת לב וקרה רבים לפניך ניסו ונכשלו ואתה לא שונה מהם" הוא סיים
"מי אתה שתחליט מיהו חסר לב ומי לא?" גערתי בו שוב
"אין אני רשאי להחליט אבל עובדה זו עובדה, הנערה נשלטת על ידי בעלת הבית ועד שהיא לא תחליט שהגיע הזמן בשבילה להינשא תמשיך הנערה לשבור לבבות , כולל את שלך "
"והכין בעלת הבית וביתה, הן נימצאות?" שאלתי "לא, הן בטיול, כל יום משבע עד שמונה" ענה לי.
הודתי לקבצן והוצאתי מכיסי מטבע ונתתי לו "קנה לעצמך לחם" אמרתי
"אדוני נחמד, ממש ג'נטלמן, היזהר על נפשך, מכשפות הן שתיהן ואת ליבך הן צדות"
הקבצן קם והלך ואני נותרתי מחכה למרכבה שלהן שתחזור.
תגובות (1)
תמשיכיייייייייי