הג'נטלמן ואמנדה פרק 9

באותו ערב מר בלאקווד היה נסער מאוד. נסיתי להרגיע אותי למרות שהבנתי את חוסר השקט שלו. הוא ביקש ממני ללכת והוא עצמו דפק על דלת ביתה של הגברת סמית' וכשהיא נפתחה , נכנס.
ואני נותרתי עומד מתחת לבית והמחשבות מילאו אותי, על משפחה הפעם ואני חשבתי על מרי וג'ו שכבר לא ראיתי מזה חמש עשרה שנה.
אינני זוכר מה עבר בדעתי באותו רגע אבל עליתי על המרכבה הראשונה שעברה ונסעתי לכפר.
כשהגעתי נגלה ליפני הכפר שניראה כי רק הדרדר עם שנים.
הקור, העוני, הרעב ניראו כי רק התגברו עם השנים.
זה ניראה כי הקידמה לא מגיעה לאזורים הכפריים וכי ככל שאנגליה משתכללת אזורי הכפר שלה הופכים ליותר ויותר רעועים ובלתי ראויים למחייה.
בעודי צועד בשביל לכיוון ביתם של ג'ו ומרי תושבי הכפר יצאו מבתיהם והציצו מחלונותיהם על מנת לחזות בגבר שהגיע מהעיר, מהעיר שידעו עלייה רק מהחלומות שלהם.
כשהגעתי לקצה השביל נגלה לפני הבית הרעוע של מרי וג'ו, הוא נראה חשוך מתמיד וכשדפקתי בדלת אף אחד לא ניגש כדי לפתוח אותה.
"אדוני מחפש משהו?" שאלה אותי אישה זקנה
הסתובבתי ופני נגלו לפניה
"קולין? הייתכן? איך גדלת. אך פנייך לא השתנו כלל" נסתי לזהות מי היא אבל כל נסיונותי היו לשווא. ניסתי להיזכר האם הכרנו , היא ללא ספק הכירה אותי ואני התקשתי לזכור.
"אני מחפש את אחותי מרי וגו', בעלה הנפח" עניתי לה
"צער לי ילדי, כנראה שהסקוטלנד יארד לא טרחו להודיע לך על המקרה המצער "
סקוטלנד יארד? מקרה מצער? על מה היא מדברת ? התקשתי לעכל את דבריה
"במה מדובר ?" שלאתי
"גו' נירצח על ידי שודדים כבר ליפני שנים רבות לא מזמן מאז שלקחו אותך מכאן , מרי נפטרה כמה חודשים לאחר מכן ממחלה, אבל אני חושבת שזה שברון הלב שהרג אותה"
ג'ו ומרי מתים, המילים הדהדו בראשי ואני נפלתי ל בירכי ופרצתי בבכי.
לקחה לי שעה ארוכה להתעשת ואני פניתי לכיוון בית הקברות של הכפר . שם ביחד עם הקברים של ההורים שלי ושלושת אחיי שמעולם לא הכרתי היו עכשיו גם הקברים של ג'ו ומרי. ואני חשבתי לעצמי מה היה קורה עם לא הייתי עוזב ונישאר איתם בכפר, מה היה קורה עם הייתי נישאר עם מרי אחרי הרצח של ג'ו, היא לא הייתה מתה משברון לב.
עזבתי את הכפר ונסעתי לביתה של אמנדה. תפסתי על העץ והיא פתחה לי את החלון
היא הייתה נרגשת,נסערת ויפה כמבון.
"קולין אתה לא תאמין, הארוס שנטש את אימי נימצא כאן"
כבר הספקתי לשכוח ממר בלאקווד וממעשיו בביתן של העלמות סמית'
וניסתי להישמע הכי מופתע שאני יכול
אבל הרגשות והצער הציפו אותי ואני ברצתי בבכי
"קולין? מה קרה לך? שאלה אותי ואני סיפרתי לה ג'ו ומרי .
היא נתנה לי לשכב על ברכיה ואיני זוכר מתי נירדמתי אבל כשקמתי לא הייתי בביתו של מר בראון אלה בחדרה של אמנדה.