הדרך שבה מצאתי את עצמי פרק 3- תגידו אם להמשיך פשוט אפאחד לא מגיב

פרק 3:
הלכתי לישון עם רגשות מעורבבים…
מאוד התרגשתי שאני טסה ללונדון שבוע אחרי תחילת החופש הגדול אבל התבאסתי כי לא יכולתי בסוף לקחת את החברות שלי איתי, והדבר שהכי בלבל אותי למה בן גרין מתקרב אלי ככה?

יום לאחר מכן בן עוד פעם הסתכל עליי כל הנסיעה, הפעם החזרתי אליו חיוך ואמרתי "בוקר טוב", הוא חייך אלי בחזרה ואני כולי מאושרת!! כמו סתומה רצתי אחריו ישר כשירדנו מן ההסעה והייתם צריכים לראות את ההבעות של דניאלה ורוני מאחורי האוטובוס, הם ממש התרגשו בשבילי לפי דעתי הן התרגשו אפילו יותר ממני… אני אוהבת את החברות המשוגעות שלי.
"היי בן"
"היי, תודה שעזרת לי בשיעורים! אני חייב לך!"
"אתה לא צריך באמת שלא"
"כן, אני חייב" "לא!!" "כן!!" "לא!!" "כן!!" וככה המשכנו עד לשעה הראשונה, מתמטיקה אי אפשר להבין בכלל את החומר, בטח לאיזה איש אחד היה משעמם והוא התחיל עם המתמטיקה.. אוףף יותר מדי מספרים.
בן התיישב מאחורי וכל הזמן זרק אלי מחמאות, מה זה אמור להביע? למרות שהסמקתי.
כשיצאנו מן הכיתה בן שאל אותי "את הולכת למסיבה של נעמה?", "לא נראה לי, למה?", "חבל ציפיתי לראות אותך שם", אחר כך הוא התרחק ממני והלך לכיוון נעמה שקפצה עליו ומזמזה אותו מולי רק כדי שאני אתעצבן..
רצתי לכיוון רוני ודניאלה, בהתחלה ראיתי את רוני וכשהסתכלתי על דניאלה לא זיהיתי אותה בכלל, היא נראתה נורמלית! היא לא לבשה שחור בכלל! חולצה ורודה וג'ינס!
"דניאלה!!"
"מה? ענתה בטון מבואס.."
"את לובשת ורוד!!!!"
"כן, אני לא אוהבת את זה רק שתבינו, אני סובלת כל הבגדים שלי בכביסה, אני נראית כמו בובה מצועצעת, אוף!"
רוני אמרה "את יודעת שאיתי הסתכל עליך כל השיעור נכון? דניאלה"
"אווווו דנוש ממש התבגרת לנו!!" אמרתי.
"ממש לא!!" אמרה בבוז.
"חחח לא נורא דנוש נחפור לך אחר כך, כרגע יש לי משהו מאוד חשוב להגיד לכן.."
רצנו אל הטרסות (מדרגות אבן) שכרגיל היו ריקות מאדם בהפסקות.
"אני טסה ללונדון בקיץ ו..אני לא יכולה לקחת אתכן איתי.."
רוני עם דמעות בעיניים נעמדה מולי ואמרה "אני כל כך שמחה בשבילך, סוף סוף תכירי את אבא שלך! למרות שאני ודנוש לא נוכל לבוא אנחנו ממש נתגעגע אליך! ואל תשכחי לדבר איתנו בוידיאו צ'אט כל יום, מבטיחה?"
"מבטיחה", שלושתינו בכינו כל ההפסקה.
עליתי על ההסעה והתחלתי לנגב את הדמעות, בן התיישב לידי ואמר "אני רואה שגם עלייך עובר יום קשה, מה קרה?", "כלום", "אז למה את בוכה?" "אני לא בוכה.." "את כן ואני יודע שאת כן אל תכחישי", "אני טסה ללונדון בקיץ ואני צריכה להשאיר את החברות שלי מאחור… למה לך קשה?" "האמת נעמה נפרדה היום ממני, היא טענה שאני לא מספיק מקובל בשבילה יותר… היא הכירה את רון הם התנשקו אחרי שיעור ספרות, שמה לב שאני מסתכל נתנה לי סטירה וזרקה אותי במקום.." "אני רואה שלא רק לי יש חיים קשים..חח" "חח", חיבקתי אותו ולחשתי לו באוזן "הכל יסתדר בסוף אל תדאג" ואז ירדתי בתחנה שלי.
הגעתי בדילוגים הביתה ונשמעה דפיקה בדלת, נעמה הגיעה אלי הביתה עם דמעות בעיניים.
"נעמה?" "אני צריכה את העזרה שלך.." "מה?" "אבא שלי אמר לי שאם אני לא יוציא מאה במבחן בחשבון שעומד להיות הוא יעיף אותי מהבית, בן המליץ לי עלייך… בבקשה!!" "טוב קודם כל תרגעי"
שמחתי מבפנים שבן המליץ עלי ושנעמה פה עומדת מולי עם דמעות בעיניים למרות שידעתי שזה מרושע.. לאחר שלושה ימים שכל יום היא כעסה עלי והתעלמה ממני בבית הספר והתחננה אלי לעזרה כל אחר צהריים שהיה היא קבלה מאה במבחן ולא דברה איתי יותר..

לא הצלחתי לישון באותו לילה- זהו מחר זה החופש הגדול! אעאעעא שאלתי את דניאל ורוני אם הן רוצות לישון אצלי וכמובן שהן הסכימו! דברנו כל הלילה על איתי שהציע לדניאלה חברות והיא הסכימה לדנוש יש חבר!! וספרתי להן שבן מתחיל להתקרב אלי יותר מדי, עכשיו התחילו החקירות…