הוא הציל אותי. פרק 1 ,בבקשה תקראו, השקעתי :)

פרק 1:
החזקתי בידה חזק כול כך, עד שידיה נהיו אדומות, לבי דפק בעוצמה ופחדתי פחד מוות.
"מה את כול כך מפחדת?" היא אמרה לי לפני.
"אנחנו קופצות בעמוקים ואת יודעת שאני לא שוחה טוב."
"את שוחה מצוין! ראיתי איך שאת שוחה, את שוחה כמו אלופה!" היא ניסתה לעודד אותי. "אני לא בטוחה.." בכול זאת חששתי.
טוב, דבר ראשון: איך הגענו לקפיצה למים עמוקים בבריכה? זה קרה, כשישחקנו אמת או חובה עם כול הכיתה, ליד הבריכה ויצא שלי יש את החובה. כמובן, שהילד הכי אמיץ בעולם, (אם לא בעולם, אז בכיתה.) רצה שאקפוץ למים.
ממש לא עניתי לזה בהתחלה בצורה חיובית. אמרתי שהוא יודע שאני לא יודעת לשחות ושהוא עושה את זה בכוונה. אבל, כול הכיתה לחצה עליי ולא ידעתי מה לעשות. בסוף היה לי תנאי אחד: לעשות את זה עם החברה הכי טובה שלי, יעל.
יעל, עם השיער הג'ינג'י והעיניים הכחולות. היא גבוהה להפליא ואני חושבת שחצי מהבחורים בכיתה, מאוהבים בה.
אז נגיע שוב לרגעים של לפני:
"אם אני טובעת, הילד הדביל הזה, יהיה חייב לי בגדול!" בסוף הגעתי להחלטה.
"כל הכבוד!" היא טפחה לי בגב ולאחר מכן הוסיפה:" אני אראה לו מזה, אם את תטבעי, אפילו שנייה אחת."
זה לא ממש עודד אותי, אבל בכל זאת, איך שהוא אני ויעל הגענו לקצה הברכה.
ואז, הגענו להתחלת הסיפור.
יעל הסתכלה עליי בחיוך ובקריצה וניסתה לעודד אותי ואיך שהוא, סמכתי עלייה שהיא תעזור לי. כול הכיתה, הייתה מאחורה, מחכה לקפיצה, למים העמוקים ביותר, שאף אחד לא יכול להגיע לגובה כזה.
בסוף קפצנו, זה היה כיף ממש. עד שהייתי בתוך המים וראיתי שאני לא מצליחה לשחות עד למעקה. כמה שניסיתי, קפצתי רחוק מדי והיה לי קשה בלי לנשום.
בסוף נתקעתי במקום, מנסה להחזיק מעמד, כשכול הכיתה מסתכלת עליי בדאגה.
"נינה, אל תדאגי, אקרא למציל!" הילד הדביל, שהביא אותי למצב הזה ממתחילה, רץ לחדר העובדים, מנסה למצוא את המציל.
יעל עדיין הייתה במים, מנסה להגיע אליי, אבל לא מצליחה, הייתי ממש באמצע הבריכה העמוקה. הרגשתי איך האוויר אוזל, איך אני נכנסת לאט, לאט למים וטובעת.
אך לפני שהתחלתי לשקוע, ראיתי מישהו רץ, ריצה ענקית וקופץ למים.
כבר עיניי עצמו, לא ראיתי כלום, לא ידעתי מה קרה בכלל. בסוף מצאתי את עצמי, נשכבת ליד הבריכה, רואה מלא אנשים מודאגים מסביב ובעיקר ראיתי מולי מישהו, שנותן לי מכות בבטן ומוציא לי את המים מהפה. כנראה שקוראים לזה 'החיה..' ובסוף, שכבר פתחתי את עיניי (מסתבר שהבן אדם שהחיה אותי, לא שם לב שקמתי כבר.) הוא החיה אותי בעזרת הפה. זה הרגיש כמו נשיקה, אבל פחות רגיל. הוא הכניס לי אוויר, בעזרת הפה שלו. כנראה. זה מה שיעל סיפרה לי.
"מה… מה קורה פה?" מלמלתי, לאחר שהבן הפסיק להחיות אותי.
"זה הצליח!" חיוך נפרש על פניו. " את בסדר?" הוא שאל, עם חצי פנים מודאגות, חצי שמחות. הוא גם ליטף את שערי קלות.
קמתי, מתחתי את הגוף ושאלתי שוב: "מה קורה פה?"
"את טבעת הרגע." יעל פלטה מפיה. כאילו שלא ידעתי את זה.
"הכול בגלל המשימה המטומטמת של נאור." והצבעתי על נאור, בצד מרגיש רגשות אשמה. כולם הסתובבו אליו בפנים זעומים.
"איך יכולת לקפוץ ככה? זה ממש מסכן חיים." הבן אדם החתיך, (אם אפשר לומר.) הוסיף.
"לא יודעת.. מאמת או חובה." הפעם לא הזכרתי את נאור. "אתה המציל?" שאלתי, מבולבלת.
"לא, אני לא. אני בסך הכול רציתי לבלות ואז ראיתי אותך פה. קוראים לי ליאור." הוא הושיט את ידו ללחיצה. הושטתי גם ולחצנו ידיים.
"נינה." חייכתי חיוך קל. "איך אתה יודע לשחות ככה?" הוספתי.
"הייתי פעם מציל.. החיים הטובים." ואז היה נראה כאילו הוא נזכר ברגעים הטובים.
"חחח תודה רבה, אם תרצה משהו, כל דבר, אעשה בשבילך." עניתי לו.
"לא צריך. הכרתי אותך, זה מספיק." ואז, משום מקום, הוא נגע בידי, השאיר את מספר הטלפון שלו.
הוא כבר הלך, אני רק הסתכלתי במספר. בן פעם ראשונה, נותן לי מספר! איזה התרגשות!
כול הכיתה הסתכלה עליי בבהייה, מה אני עושה בדיוק. ישר כשהוא הלך, כולם הסתובבו סביבי, שואלים מה נשמע, הכול בסדר, סליחה מצד נאור, לא נגיד משימות כאלה יותר.. ועוד.
לא הקשבתי להם כמעט, רק הסתכלתי על הבחור, ליאור, שנתן לי מספר טלפון. הוא נראה עם שיער קוצני, שרירים, עיניים כחולות. בחור שכול אחד רוצה!
אחרי כול מה שקרה, עדיין הסתכלתי במספר טלפון, בבית של יעל, הייתי איתה כול היום.
"טוב תפסיקי לבהות במספר. " היא הסתירה עם כף ידה את מספר הטלפון של ליאור.
"את חושבת שכדאי לי להתקשר מתי שהוא?"
"לא יודעת. תתקשרי פעם אחת, כדי שיהיה לו את הטלפון שלך."
"מתי אתקשר? מתי הזמן המתאים? מה אגיד לו.. מה בלה בלה בלה. בלה בההגכמעגכלעגחקעל." אני אפילו לא זוכרת מה שאלתי.
"מותק, אני עם ניסיון, תתקשרי לבחור פעם אחת, הוא ירדוף אחרייך כבר לבד." היא אמרה במלוא הרצינות, כאילו היא עם בעל או משהו, או שהיו לה מלא חברים. טוב באמת היו לה מלא חברים, אבל זה לא אומר שהיא מושלמת בזה. זה קורה לה בטבעיות. לי זה לא קורה ככה.
"טוב, אתקשר עכשיו."
חייגתי באיטיות את מספר הטלפון שלו. מחכה שיענה.