הוא שינה אותי.. פרק 10
עברו יומיים מאז שנפל על הרגל שלי סכין, ואני עדיין בבית חולים כבר נמאס לי אני כל הזמן לבד ואני מרגישה כמו בבית משוגעים!
בראד בא להביא לי אוכל והתעצבנתי והעפתי את המגש שהוא הביא לי!
"ואוווווו!!!!!" אמר לי
"מה יש לך?!?"
"אני עצבנית בראד תיקח אותי מפה בבקשה אני לא מסוגלת להיות פה עוד דקה אחת!" אמרתי כשיורדות לי כבר דמעות מרוב שאני רוצה לצאת מהמקום הזה!
"מלאני את יודעת שאסור" אמר לי
"בראד בבקשה" התחננתי
לקחתי אותו קרוב אלי את החולצה שלו וקירבתי את ראשו אלי כדי שיסתכל לי בעיניים
"בבקשה" חזרתי
"בסדר , בסדרר אני יקח אותך" השתכנע
"רק בואי ניקח כיסא גלגלים ונגיד שאני מוציא אותך לטיול" אמר לי
"בסדר גמור אחריך.."
הוא הלך להביא כיסא גלגלים ואני ישבתי במיטה מחכה לו בזמן שאני מרגישה משהו מוזר קורה בתוכי משהו לא מוסבר, טוב כנראה זה עוד עצבים ממקודם.
הוא הגיע עם כיסא ועזר לי לעלות עליו
הוא בא לצאת מהר מהמחלקה אך פתאום הרופא שלי הגיע
"הייייי אתם!" צעק
"לאן אתה חושב שאתה הולך איתה?"
"אני יוצא לסיבוב אדוני"אמר בראד
"אוקי בסדר רק לא להתרחק מתחום המחלקה" אמר הרופא
"אוקי" חייך וגם אני חייכתי
יצאנו לבחוץ ובראד אמר לי "תחזיקי חזק"
והוא רץ עם הכיסא לעבר המכונית שלו
ומהר הכניס אותי למכונית וגם הוא נכנס במהירות למכונית התניע ונסע
אין לי מושג לאין הוא נוסע העיקר לא לחזור לבית חולים הזה
"לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי
"לדרום איטליה"
"מהההה למה לדרום?" עניתי
"מזה משנה לאין העיקר לנסוע לא? זה מה שרצית לא?" אמר בעצבים
"כן, כן בסדר!"
הסתכלתי עליו והוא לא הפנה לי מבט כל הנסיעה , מה יש לו? חשבתי לעצמי אולי הוא כועס עלי בגלל שביקשתי ממנו שיקח אותי, אולי לא הייתי צריכה לנסוע איתו בכלל? יש לי מיליון שאלות בראש כשאף אחד לא יכול לענות לי עליהן!
"אוףףףףףף איתך" אמרתי בעצבים
הוא עצר את המכונית במהירות
"אוף איתי ?, אוף איתי? זה מה שמגיע לי, היחס המגעיל שלך אני בא אליך מטפל בך כל יום ואוף איתי?! מה אני עשיתי לך , עשיתי לך רק טוב, נתתי לך לישון אצלי למרות שהתייחסת אלי כמו אל כלב מעיפה לי סטירות צורחת עלי אני קונה לך מה שאת רוצה, משלם עליך וככה זה היחס שמגיע לי?"
באמת אני כבר לא יודע מה לומר פשוט כשנגיע לשם אני לא רוצה שנישאר ביחד"
תגובות (1)
מהה לאאא שלא יריבו !!!
תמשיכייייייי אני במתחחח !!