הוא שינה אותי.. פרק 6

ראיתי את הידיד הכי טוב שלי אן פה במלון איתנו הכרנו מלפני 4 שנים שהיינו בטיול בארה"ב היה בנינו איזה שהוא "קטע" אבל זה לא התאים הוא גר בצרפת ואני גרה בספרד (ברצלונה) והיה קשה לשמור על הקשר אהבתי אותו, הוא היה האהבה הראשונה שלי ופתאום אני רואה אותו פה מול העיניים שלי עם החיוך החמוד שלו והעיניים המדהימות שאי אפשר לפספס אותן.
צעקתי לו "אןןןן!!!!!"
הוא הסתובב וראה אותי ואני קפצתי עליו בחיבוק חם ואוהב
"מלאניי יאוווו מה את עושה פה?!" הוא אמר לי
"טיול מהבית ספר , מה אתה עושה פה ?"
"אותו הדבר" השיב לי
הסתכלנו אחד על השני במבטים כאלה מביכים כאילו אנחנו לא יודעים מה לעשות עד שהוא פצה את פיו ואמר "אני שמח לראות אותך התגעגעתי!"
"גם אני" השבתי לו וחייכתי חיוך קטן
"טוב אני חייבת ללכת.." אמרתי כי ראיתי שכבר כל הכיתה שלי מתחילה לצאת מן המלון.
יצאתי מהמלון והתחלנו ללכת בכל הרחובות המדהימים שיש באיטליה המורה שלי צדקה באנו לפה לראות ובאמת מדהים פה! החלטנו ללכת לשבת לאכול במסעדה.
נכנסנו למסעדה והזמנתי ספגטי עם גבינה וזה היה פשוט מדהים, אמרתי לדמי שאני הולכת לשירותים.
קמתי והתחלתי ללכת לכיוון השירותים הסתכלתי באייפון ולא שמתי לב ונתקעתי במישהו והטלפון נפל לי מהיד וישר הרמתי אותו לבדוק שלא קרה כלום.
למזלי הכול היה בסדר ותקין,
"תיזהר בפעם הבאה תשים לב לאן אתה הולך.." התעצבנתי ומלמלתי "אדיוט.."
"מצטער.. הטלפון בסדר?" שאל אותי
"למזלי כן לא קרה כלום"
הוא היה קצת חתיך נראה כמו תושב פה באיטליה שיער בלונדיני עיניים חומות בהירות כמו דבש.
הוא הסתכל עלי במבט מוזר בחן אותי כף רגל ועד הראש
התעצבנתי אליו ואמרתי "רוצה פוסטר?!!?"
"מה?" הוא שאל לא מבין
"כלום עזוב .. האיטלקים האלה לא מבינים כלום אוףףף" התעצבנתי והתחלתי להתקדם לעבר שירותי הנשים.
אך פתאום הרגשתי מישהו אוחז בידי.
"סליחה על החוצפה אבל אפשר לדעת איך קוראים לך?" שאל אותי
הייתי קצת בשוק כאילו כמה חוצפה יש לבן אדם הזה
"לא" עניתי בקצרה
"אני מצטער באמת אני לא רוצה להישמע חצוף אבל את יודעת מזה אהבה ממבט ראשון" הוא אמר לי
"תגיד בן אדם אתה צוחק עלייי?! מה עובר עליך תן לי ללכת לשירותים" אמרתי בעצבים
"מצטער אבל אני באמת חייב לדעת את השם שלך אני לא נותן לך ללכת עד שלא תתני לי את השם שלך" אמר לי ברוגע אך רציני
ראיתי שהוא היה רציני אז אמרתי לו "מלאני"
"היי מלאני אני בראד" אמר לי
"יופי אפשר עכשיו ללכת לשירותים?" אמרתי בעצבים
"חחח כן בטח" צחק ושחרר את אחיזתו מהיד שלי
סיימתי וירדתי למטה, ולא ראיתי אף אחד חוץ מבראד והחבורה שלו כל הכיתה שלי הלכה והשאירה אותי לבד, ולא היה לי טלפון לא כלום , הייתי פשוט אבודה!
החלטתי ללכת לבראד ולבקש שיחה אך התביישתי אחרי שהתעצבנתי עליו ככה,
טוב נו אני מעדיפה להתקשר מאשר לשבת פה ולחכות עד שמישהו יבין שנעלמתי.
ניגשתי לבראד, והוא הסתובב ואמר "כן מלאני, הכול בסדר?"
"אממ.. ככה ככה, יש מצב אתה מביא לי שיחה?" שאלתח
"כן בטח קחי," הלכתי לצד ושמעתי את החברים שלו מצחקקים אבל התעלמתי ונשמתי נשימה עמוקה ונרגעתי.
התקשרתי לדמי בצעקה "את נורמליית השארת אותי פה לבד?!?!?"
"מלאניי איפה את, שעה חיכינו לך ולבסוף המורה אמרה שחייבים ללכת ולא יכולנו לחכות"
"אני במסעדה תחזרו" אמרתי בכעס
"אנחנו לא יכולים נסעו לצפון איטליה יקח 3 ימים עד שנחזור
הייתי בשוק של החיים שלי מה אני עושה עכשיו איפה אני ישן? מלא שאלות עלו בראשי ולא הגעתי למסקנה.
החזרתי את הטלפון לבראד והוא שאל אותי"הכול בסדר?"
"לא הכול חרא, גרוע , באלי למות עכשיו!"
"מה קרהה?!" שאל אותי בדאגה
חשבתי אם לספר לו שהכיתה שלי נסעה ואין לי איפה לישון אבל החלטתי שכן לספר לו בכל זאת הוא תושב פה אולי הוא יוכל לעזור לי
"כל הכיתה שלי נסעה לצפון איטליה ואני נשארתי פה לבד, באלי למות!" צעקתי
הוא הסתובב לשולחן והתלחשש עם הבחור שישב לידו ואמר "תישני אצלי בדירה" אמר
"לא מה פתאום אני לא מכירה אותך אין לי בגדים אין לי כלום." אמרתי למרות שרציתי ללכת אליו לא יודעת הייתה לי מין תחושה כזו שזה מה שאני צריכה לעשות.
"נוו תבואי זה בסדר רק אני וסטיב גרים שם אנחנו שותפים"
"אתה בטוח ? לא נעים לי" חששתי קצת
"כן מליון אחוז זה בסדר" אמר לי בבטחה
"טוב.. תודה" אמרתי