הזאבה הנודדת-פרק 19 סוף משחק (פרק 1 לפני סיום!)

שהגעתי ראיתי את ספיר נאבקת עם מריה.
"סאפ! תנוחי קצת!" צעקתי לה, שאר הבנות היו שכובות על הדשא, חסרות חיים.
ואז הגיע הרגע המכריע ביותר, מריה ירתה בספיר.
"סאפ!" צעקתי.
"נע..נע..מ.ה…הה.." אמרה.
"אל תמותי לי עכשיו!" צעקתי בבכי.
"ת..ת..ב…ב..רח.תברח..י.." אמרה וסגרה את עייניה.
"את..את..את הרגת אותה!" צעקתי, מריה שיחקה בשניי הרובים שלה.
"חתיכת.." אמרתי, פשוט לקחתי את הרובה של הינטה ויריתי בה.
"סאפ! הינטה! מאיו! שרית! תענו לי!!" צעקתי, אף אחת מהן לא ענתה, כולן שכבו על האדמה מחוסרות הכרה.
"למה?!" צעקתי, הכל בגלל הזאב הזה..
"אני שונאת אותך!" צעקתי אל עבר מריה המתה, הייתי עצובה על כולן אבל..ספיר באמת חשובה לי…
'אלוהים, בבקשה תשמע את התפילה שלי, תן להן לחיות..' חשבתי, אני בטוחה שהן לא יחיו ולא כלום..אבל שווה לנסות.
"נע..נעמה?" שמעתי את קולה של ספיר.
"סאפ!" צעקתי באושר וחיבקתי אותה, שאר הבנות קמו והתנקו מהרצפה.
"התגעגעתי אלייכן!" אמרתי, כולן באו והתחבקנו ביחד.
"מריה הזו סתם שיחקה איתנו ונפלנו אל תוך המשחק שלה.." אמרה מאיו.
"צריך ללמד אותה לקח" אמרתי.
"אהא" אמרנו ויצאנו לנקמה.