החיים בלעדייך פרק 3
שפשפתי את עניי, מביט לצדדים.
בגדיי היו זרוקים על הרצפה והמיטה הייתה ריקה. קול מוזיקה חזק התנגן ונשמע מלמטה, לא היה קשה לנחש שהמסיבה של מאור עוד בעיצומה.
התלבשתי מהר ויצאתי מהחדר, הכתף שלי התנגשה במישהי. בהתחשב בעובדה שהזיכרון שלי יחסית לא טוב, זכרתי את הפנים שלה. זאת אותה הבחורה שנתקלה בי בבית הספר. "מה הסיפור שלך?" היא התרגזה ומלמלה בתוקפנות.
"מה את רוצה?" החזרתי לה באותו טון, לא מבין מאיפה היא נפלה עליי.
"מה אני רוצה?" התפלאה "מימך? כלום זה בטוח" היא גלגלה את ענייה בזלזול. גם ככה היא לא מעניינת במיוחד, הכרזתי
"עוד יותר טוב" התכוונתי ללכת אבל היא מיד הוסיפה "אני לא צריכה כלום מבנים כמוך"
לא יכולתי שלא להגיב "בנים כמוני?" למה היא מתכוונת
"בנים שמשכיבים בחורה אחרי דקה של הכירות" היא הייתה ישירה במיוחד. הופתעתי "מאיפה לך שאני כזה?" הסתקרנתי
"ממש במקרה אותה הבחורה ששכבת איתה מקודם, ליאור אם אתה זוכר את השם שלה. היא חברה טובה שלי ואגב, לא אמרת שאתה לא מעוניין לנהל איתי שיחה?" הביטה בי במבט של ניצחון והלכה משם. נאנחתי, לא היה לי כוח למשחקים הדבר היחיד שרציתי באותו רגע היה לא יותר מסיגריה.
"איך המסיבה אחי?" מאור עצר אותי בעודי פונה לצאת החוצה "נהנה מכל רגע" עניתי בסיפוק וחיוכו של מאור התרחב. "אמרתי לך!" הצהיר בגאווה". כשעניי חזרו לחפש את אותה בחורה היא כבר לא עמדה שם. "אתה צריך לחזור לצאת עם כולנו" מאור קבע והמשיך " תראה אותך איך אתה זוהר, תמיד כשאני רואה אותך אתה מפורק ועכשיו הדבר היחיד שמרוח לך על הפנים הוא חיוך מאוזן לאוזן" קול צחוק נשמע ולא יכולתי שלא להצטרף אליו.
"אני יוצא לכמה דקות לעשן" הודעתי לו והוא הנהן בחיוב "אין בעיה אחי"
בחוץ היה שקט. בדיוק כמו שאני אוהב, חייכתי לעצמי ונשענתי על אחת המכוניות שחנו באזור.
קצת רחוק ממני עמדה אותה הבחורה שדיברתי איתה מקודם, בעודה מתהלכת הלוך ושוב בצעדים קטנים ומהססים. הדלקתי את הסיגריה, ממשיך להביט בה. היא לא הבחינה בי. היה אפשר לזהות עלייה שהיא לחוצה. במבט נוסף אני יכול ללא ספק להגיד שהיא נראית טוב. סיכמתי לעצמי וכשהסתובבתי שוב היא כבר לא הייתה לבד אלה בזרועות גבר שנראה קצת יותר מבן גילנו. הוא עמד צמוד לגופה, נושק לצווארה אבל בין רגע היא זזה ברתיעה מוחלטת ולא היה קשה לנחש שהיא מתנגדת לעניין.
"בבקשה תפסיק" היא דחפה אותו קלות "אני מתחננת" הוסיפה בקול צרוד
מה קורה שם? ניסיתי להבין, אל תתערב עילאי. פקדתי על עצמי, מספיק דחפת את האף בעבר למקומות שלא היית צריך ורק רע יצא לך מזה.
את הבעיות עם החבר שלה היא צריכה לפתור לבד, ניסיתי לשכנע את עצמי. אבל אחרי שהמשכתי להקשיב לשיחה שלהם הרגליים שלי מצאו את עצמם הלכות לכיוונם ללא אישור מהמוח. אני לא יכול להתעלם מדברים כאלה, לא מספיק מקריי אונס אנחנו שומעים כל יום מחדש בחדשות, אחד נוסף עכשיו?
"עשיתי כבר כל מה שרצית נכון? אז בבקשה תעזוב אותי עכשיו". היא אמרה בבכי, הוא ליטף את שפתיה בעדינות "את תהיי ילדה טובה ותפסיקי להתנגד זה ברור?". כיווצתי את מצחי והמשכתי להביט בהם.
היא הרחיקה את ידיו הגדולות מפנייה והביטה בו בפחד "זה לא נגמר עד שאני יגיד שזה נגמר" הוא קבע והצמיד אותה אליו בכוח "אל תעשי בעיות" הכריז בתוקפנות.
"מה לא היה ברור בזה שהיא רוצה שתעזוב אותה?" התנפלתי עליו. הוא לא נבהל, בכלל לא.
הוא הסתובב אליי וחיוך רחב התגלה מפניו "מותר לי לדבר עם חברה שלי בלי שתתערב?" אמר בהתנשאות
"ככה אתה מתייחס לחברה שלך?" אמרתי לו והמשכתי "אם ככה אתה צריך לשנות את ההתנהגות שלך כמה שיותר מהר" לא יכולתי שלא להוסיף
"מצטער, אני לא בשלב לקבל עצות. עכשיו תשאיר אותנו לבד" דרש ממני
הבחורה הסתכלה עליי אך הפעם לא אמרה מילה, היא רועדת. אני לא יכול לעבור על מה שקרה כאן בשתיקה. אני לא יכול להתנהג כאילו לא קרה כלום.
"אני לא מתכוון ללכת עד שלא תעזוב אותה" הודעתי והמשכתי לעמוד מולו. בתגובה הוא הביט בי בחיוך לועג "לא לימדו אותך לא להתערב בדברים שלא שלך?" הוא נאנח "חבל שאני אצטרך לטפל בך בדרך לא נעימה" איים
"אני מבקש שתלך" ניסיתי להיות עדין, בעודי מנסה להבין מה לעשות ואלפי מחשבות מתרוצצות בראשי הוא הקדים אותי. תוך שניות גופי נהדף אחורה בתנועה חזקה ואגרופו היה בפניי". זה הסימן שלך ללכת" הוא לא צחק
כיווצתי את מצחי בכעס, הוא לא מכיר אותי עוד. הדיבור שלו רק גרם לכעס בתוכי להתגבר. חייכתי אליו בזיוף "הערב רק התחיל לא ככה?" פלטתי, אני עוד אגרום לו להתחרט על זה! חשבתי בעודי קופץ עליו.
מצאתי את עצמי הולך מכות עם גבר מבוגר ממני, שאני לא מכיר, על הכביש.
הבחורה התחילה לבכות, היא צעקה לנו בחוסר אונים להפסיק. "תגידי לו שאת רוצה להיות איתי לבד " פקד עלייה.
היא שתקה והביטה בי בזוג עניים גדולות "נו" זירז אותה
"אני רוצה להיות איתו לבד" שתף המילים יצאו ממנה בכבדות וענייה הגדולות הביטו כעת אל הכביש.
לא ידעתי אם לרחם עלייה או לכעוס שהיא נותנת לו לשלוט עלייה ככה, מה הסיפור שלה?
היא משקרת, קבעתי והבטתי בה "לילה טוב שיהיה " סיננתי ובצעדים זריזים עשיתי את דרכי הביתה, מנסה לעכל ולהבין מה קרה בערב הזה.
תגובות (0)