החיים החדשים של זואי- פרק 4 טלוויזיה זה כואב….

"טרגדיה! פושע שדד אתמול בנק ברחוב הקריסטל, ואתו לקח גם נערה בת 15 כבת ארובה!" התעוררתי למשמע קולות הטלוויזיה. הקולות הגיעו מקומה למעלה, אך עדיין יכולתי לשמוע כמה הוא כועס.
זה לא הרגיש לי כל כך טוב.
"הפושע המתואר הגיע לבנק ברחוב הקריסטל בשעה 16:26, והלך ישר לכספת הבנק. לפי מקורות ראשונים, הנערה התקשרה למשטרה בזמן שהוא היה בכספת. שאר הנוכחים הסגירו אותה מחשש לחייהם, בסופו של דבר השודד נעלם על הנערה"
שמעתי איך הוא לאט לאט מאבד את העשתונות. הוא לקח את הספל שהיה לידו וזרק אותו על הקיר.
ברק התעורר בבהלה מקול הניפוץ.
"מה קרה?" הוא שאל, בלחש.
"בוא נגיד ש… טלוויזיה זה דבר ממש לא טוב!!" אמרתי בלחץ.
הוא הרים גבה למשמע הדבר.
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שהוא רואה בחדשות על השוד והחטיפה שלי!!" אמרתי, בלחץ מטורף.
"והוא מתחיל להשתגע!!" צעקתי עליו.
הוא הסתכל עליו, במבט חסר אונים.
"נו!" כמעט וצעקתי עליו. "תגיד משהו!! מה יקרה לי? מה אני צריכה לעשות?!?!"
הוא פשוט המשיך להסתכל עליי באותו מבט מעצבן.
"אני מצטער זואי…" הוא אמר, והשפיל את מבטו. "אני לא יודע מה להגיד…"
רציתי לכעוס עליו, אבל ידעתי שאין לי על מה.
"אני מצטערת ברק…" אמרתי. "אתה לא עשית כלום…. אני פשוט מפילה עליך את כל הצרות שלי…. כי אני ממש ממש פוחדת!" אמרתי. התחלתי לרעוד. חיבקתי את רגליי בין ראשי.
הוא חייך אליי חיוך קטן. ידעתי שזה אומר שהוא סולח לי. הרגשתי יותר טוב.
ההרגשה הזאת עזבה אותי מהר מאוד.
שמענו נהמות כעס.
"ילדה!!!!!!" צעק.
המשכתי לרעוד. נשמתי נעתקה.
שמענו טריקות דלת רמות. התכנסתי בעצמי יותר ויותר בכל טריקה.
פחדתי מהבאות.
הייתה לרגע דממה. אני הסתכלתי על ברק. הוא הסתכל עליי. שנינו היינו אובדי עצות.
לא ידעתי מה לעשות.
שמענו צעד.
צעד
צעד.
ראינו מרחוק על מדרגות העץ רגליים.
ליבי קפא מפחד.
הוא הופיע, כועס יותר מכל זמן שראיתי אותו.
העליתי דמעות. ברק הסתכל עליי, ואז הוא הסתכל עליו במבט כועס.
הוא נראה…. נחוש. לעשות משהו.
הוא נכנס לתא של ברק, וקשר לו את ידיו בניגוד לרצונו.
"אל תתערב!!!" צעק עליו.
הוא יצא מהתא של ברק, והתקרב לשלי. גררתי את עצמי כמה שיותר אחורה עד שנתקעתי בקיר.
הוא עמד מולי, ועיוות את פניו בכעס.
"את יודעת מה עשית לי?!" הוא צעק עליי.
"בזכותך עכשיו אני השודד הכי מפורסם!! כל המשטרה מחפשת אחריי! אבל לא!!!! את היית חייבת להתקשר למשטרה!!!!!!!" הוא צעק והתקרב אליי עוד ועוד.
הוא תפס לי את היד. "עכשיו את תקבלי את העונש שמגיע לך!!".
הוא החל למשוך אותי. "תעזוב אותי!!" צעקתי.
ראיתי שברק מנסה לעזור. הוא רץ לכיוונו וניסה לעצוב בעדו.
"תעזוב אותה!!" הוא אמר. הוא נראה ממש בטוח בעצמו.
"תראו, תראו…." הוא משך אותי והפיל אותי לתאי. הוא סגר בחזרה את התא.
"אני חטפתי אותך לפני שנה. חשבתי שלמדת לקח אחד או שתיים…." הוא פתח את התא של ברק, והרים את ברק מהחולצה המלוכלכת שלו. ברק נשאר בטוח בעצמו.
הסתכלתי על שניהם בפחד.
"כנראה שטעיתי…" הוא עזב את חולצתו של ברק. ברק נפל הרצפה. "חשבתי שיש לך קצת שכל…אבל אתה סתם ילד טיפש!! אבל אם אתה רוצה לקבל את העונש במקומה, אני לא אתנגד" הוא אמר ותפס את ידיו הקשורות של ברק וגרר אותו משם.
רציתי לבכות. אני לא מאמינה שהוא עשה את זה!
הם נכנסו לחדר חשוך. לא ראיתי מה מתרחש שם, אבל יכולתי לשמוע:
לא עבר הרבה זמן ושמעתי קולות הצלפה וזעקות של ברק. נשענתי על הקיר, שמתי את ידיי על אוזניי, בניסיון נואש ומטופש להתעלם מהקולות האומללים של ברק, עצמתי את עיניי והתחלתי לבכות.
אחרי עשר דקות ארוכות כמו הנצח, האיש חזר עם ברק.
הוא דחף את ברק לכיוון תאו, והפיל אותו על הרצפה. ברק נראה נורא: דם ירד על ידו השמאלית ובכל מקום אחר ראו צלקות ארוכות ואדומות.
לא היה קשה לנחש איזה עונש, לא, עינוי! ברק עבר.
האיש סגר את תאו של ברק, והסתכל עליי.
"הפעם ניצלת! החבר הדביל שלך הציל אותך!!" צעק עליי והלך.